בפרשתנו אנו קוראים על יעקב שברח מפני עשיו, בא לחרן ופגש את רחל על יד הבאר. מספרת לנו התורה על התרחשות ליד הבאר: "וישק יעקב לרחל, ישא את קולו ויבך".
מדוע יעקב בכה?
רש"י מביא שני טעמים לבכייתו של יעקב: (א) "לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה". כלומר, יעקב ראה שבשונה מכל האבות והאמהות שנקברו במערת המכפלה, רחל תהיה היחידה שתיקבר לבדה בבית לחם. העובדה שהם לא יהיו קבורים יחד העציבה אותו והוא בכה.
אך פירוש זה אינו מספיק, כי יעקב לא יכול היה לגלות לרחל את הסיבה לבכייתו, כפי שמקשה ה'שפתי חכמים': "ולפי זה קשה אם הייתה אומרת לו למה אתה בוכה בודאי לא הזכיר לה מיתתה ומה השיב לה"?
לכן מביא רש"י פירוש נוסף:(ב) "דבר אחר לפי שבא בידיים ריקניות, אמר: אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות ואני אין בידי כלום". לכן נשא את קולו בבכי.
עשיו שלח את אליפז בנו שירדוף אחר יעקב שעה שהוא ברח לחרן וציוה עליו להרוג אותו. אליפז שהיה בחור צעיר וחזק (בן י"ג שנה) השיג את יעקב שהיה יהודי מבוגר. יעקב ביקש ממנו שלא יהרוג אותו ובמקום זה "גזלו כל ממונו ואפילו כל בגדיו והניחו ערום", אמר לו יעקב טול מה שבידי והעני חשוב כמת".
מדוע לא קיים אליפז את מצות אביו כפשוטו? מה ההוראה מכך לנו בפרשה?
מחד, אליפז היה בנו של עשיו, שהיה מלא שנאה ליעקב. מאידך, אליפז גדל אצל הסבא שלו, יצחק אבינו, וקיבל ממנו חינוך והשפעה טובה וחיובית. חינוך זה לא אפשר לו לשלוח ידו בנפשו של יעקב דודו, לכן הוא לקח את כל הרכוש שהיה לו והשאיר אותו בעירום ובחוסר כל. דבר הנחשב כאילו הרגו.
את כוח ההשפעה של הסבא רואים במקביל גם אצל בנו של אליפז, עמלק שגדל בבית שלא היה שונא ישראל. לפי דברי המדרש אליפז היה אדם צדיק וניסה לחנך את בנו עמלק לאהוב את ישראל, כפי שאומר המדרש (ילקוט שמעוני בשלח רס"ח): "אליפז אמר לעמלק בנו .. בני ישראל יורשים עוה"ז ועוה"ב , צא וחפר להם בארות והתקין להם דרכים, אם תעשה כן יהיה חלקך עם הפחותים שבהם ותבוא לעוה"ב, והוא לא עשה כן אלא יצא להחריב את העולם".
כל המילים שאמר אליפז לבנו עמלק לא עזרו, וזאת משום ש"עמלק גדל בחיקו של עשיו". כלומר, סבו הכניס בו שנאה עצומה לעם ישראל והייתה לו השפעה יותר חזקה עליו מאשר היה לאביו אליפז. כך גם מביא המדרש "אמר עשיו לעמלק כמה יגעתי להרוג את יעקב ולא ניתן בידי תן דעתך לגבות נקמתי".
אם כן ההשפעה של יצחק על אליפז ושל עשו על עמלק היא שגרמה להשתלשלות העניינים כפי שכתובים בתורה.
ההוראה מכל זה עבורנו היא שבאומה שכל מהותה ויסודותיה מושתתים על העברת המסורת מדור לדור, יש משמעות חשובה לסבא וסבתא.עלינו ללמוד את כוח ההשפעה של הסבים והסבתות שלנו על חיינו ומטעם כך אנו מצווים לכבדם.
יותר מכך, לא אחת, חלקם בחינוך הנכדים הינו רב, ופעמים שיש להם אף השפעה מרובה יותר מאשר ההורים, כפי שאנו רואים מהפרשה שלנו.
מכאן באה ההוראה עד כמה חשוב להנחיל לבנינו ונכדינו את אותם ערכים, נתינה וחסד שהועברו מדור לדור מאברהם אבינו ועד לדורנו אנו. החינוך לערכים אלו הם אלו שיאפשרו לנו להרוות נחת מכל יוצאי חלצינו.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
