לכל פרשה יש שם שמסכם במילה או שתיים את המסר המרכזי של הפרשה. כך אפשר לעקוב אחרי מהלך העניינים ועם התפתחות המאורעות.
פרשתינו נקראת "חיי שרה", אך מתחילה ברגע שאחרי מותה של שרה. הפרשה אינה אומרת מילה אחת על חייה ואדרבה מספרת על הטרגדיה שהובילה למותה הפתאומי ולכך שאברהם אבינו נותר לבדו עם יצחק.בכל פסוק ופסוק בפרשה, שרה הולכת ומתרחקת מהזיכרון. עם כל אחד מסיפורי הפרשה, שרה הופכת להיות היסטוריה רחוקה כביכול.
הסיפור הפותח את הפרשה הוא קניית מערת המכפלה בכסף מלא כדי לקבור את שרה. הסיפור השני מספר על הרגע בו החיים מוכרחים להמשיך הלאה ואליעזר הולך להביא את רבקה עבור יצחק. הסיפור מסתיים במילים (המנחמות אך ה)קשות מאוד. "ויביאה האוהלה יצחק אמו" – ורש"י מפרש כי כאשר יצחק התחתן והביא אישה חדשה הביתה, הוא התנחם אחרי אמו. הסיפור השלישי הוא הקשה ביותר: אברהם אבינו נושא שוב אישה ויולד ממנה שישה ילדים.
מה יכול לחבר את כל זה עם השם "חיי שרה"?
לאורך חייה של שרה,אימו של יצחק ששאפה לקיומו של עם ישראל, אברהם היה מסור כל כולו למשימה שלו, להפיץ את האמונה בקרב כל יושבי תבל, אך מרגע מותה של שרה, אברהם עוזב את כל התכניות שלו ועובר להנציח את שרה. ובוחר לממש את תמצית חייה. הוא עושה אחרי מותה את מה שלא הספיק לעשות עבורה בחייה.
הסיפור הראשון הוא שאברהם קונה את מערת המכפלה בארץ ישראל. זה הצעד הראשון כדי להקים את העם היהודי. ליצחק אבינו יש חלקת קרקע ששייכת רק לו ולעם היהודי.
הצעד השני הוא לחתן את יצחק ולבנות את הדורות הבאים של העם היהודי. וכאן אברהם עושה דבר מדהים. הוא מחפש אישה כזו שתוכל למלא את מקומה של שרה.
אברהם מתקרב לסוף ימיו וכותב את הצוואה שלו. עריכת צוואה היא רגע האמת. בו הוא חייב להכריע מי הילד העיקרי שלו: יצחק או ישמעאל? יצחק או בני הפילגשים? שרה או הגר? שרה או קטורה?
והתורה מספרת: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ולבני הפילגשים נתן מתנות וישלחם מעל יצחק בנו". הסיום המהמם של פרשת חיי שרה הוא בכך שאברהם אבינו מכריז בפעם הראשונה כי 'אברהם זה שרה ושרה היא אברהם'.
כעת אין פלא בכך שהפרשה נקראת "חיי שרה". התורה רוצה ללמד שכאשר יש לאדם ילדים שממשיכים אותו – הוא לא באמת מת. הוא ממשיך לחיות בעוצמה דרך הפירות שהוא נטע.
המסר הוא גם לגבי הנצחה בכלל: כאשר אדם הולך מהעולם, הוא משאיר אחריו חלל עצום. הצורך הטבעי של הילדים הוא למלא את החלל ולכן הם מחפשים דרך להנציח אותו. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא דרך מעשה שיזכיר אותו עצמו. ראוי לחשוב מה היה יקר לאותו אדם ויזכיר אותו לנצח. הילדים צריכים לחשוב מה הייתה הנקודה הטובה של אבא או אימא. האם הוא היה אדם של חסד, של תפילה או של תורה. הנצחה אמתית היא כזאת שתעצים את מה שהיה יקר לאבא. כך, לא רק זכרו יהיה עמנו, אלא הוא עצמו יוותר בחיים.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
