השבוע אנו קוראים גם את פרשת תזריע וגם את פרשת מצורע. מה מלמד אותנו החיבור של שני הפרשיות הללו?
מסביר הרבי: "תזריע" הוא מלשון זריעה. כאשר זורעים גרעין באדמה הרי המטרה היא שיצמח פי כמה, כדברי חז"ל: "אדם זורע סאה להכניס כמה כורין".
אותו הדבר הוא לגבי ירידת הנשמה שלנו לעולם, שהיא נמשלת לזריעה, כלשון הפסוק (הושע ב, כה) "וזרעתיה לי בארץ". שהקב"ה "זורע" את עם ישראל בארץ – הרי מובן שמטרת הזריעה היא להצמיח פי כמה: שלא רק הוא יצמח בתורה ומעשים טובים אלא ישפיע גם על בני ביתו ועל כל סביבתו.
הפרשה השניה נקראת ברש"י (תזריע יג, ח) וברמב"ם (סוף ספר אהבה) פרשת "זאת תהיה" והכוונה על מצורע שיתרפא ויהפוך להיות טהור , והפירוש בזה, שלאחר עבודת הזריעה של בני ישראל בזמן הגלות יש את ההבטחה שתבוא בוודאות "יום טהרתו" – זמן הגאולה.
החיבור של תזריע ומצורע מלמד אותנו שעבודתו של יהודי בזמן הגלות ("תזריע") צריכה להיות מתוך ציפיה תמידית לגאולה העתידה ("זאת תהיה").
רוב המצוות חסרים לנו בזמן הגלות וצריך לצפות מתי כבר נוכל לקיים את כל התורה "כמצות רצונך" בביהמ"ק השלישי!
על זה גם מתפללים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" – שלא מספיק שעם ישראל שב לציון אלא שהשכינה תשוב לציון ובקרוב ממש!
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
