ערב יום-הכיפורים, ט' בתשרי
כפרות – בערב יום-הכיפורים, או בעשרת ימי תשובה, מקיימים את מנהג ה'כפרות'. כוונת המנהג הזה להעביר מעל ראשנו כל גזירה רעה. נהוג לקיים את המנהג בתרנגול לכפרה לגבר (ובנים) ובתרנגולת לכפרה לאשה (ובנות). אפשר להסתפק בתרנגול אחד לכל בני הבית ותרנגולת אחת לכל בנות המשפחה. יש הנוהגים לעשות זאת עם דג או בכסף שתורמים לצדקה.
אוחזים את התרנגול, הדג או הכסף ואומרים נוסח מיוחד (שמופיע בסידור התפילה ובמחזור) מ"בני אדם יושבי חושך וצלמוות" עד "מצאתי כופר", ומסובבים את התרנגול, הדג, או הכסף, מעל הראש ואומרים: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול (או הדג או הכסף, לפי הענין) ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". וחוזרים על כך זאת שלוש פעמים (כולל הפעם הראשונה).
מרבים בצדקה – רבות הן מעלותיה של מצוות הצדקה. בין השאר נאמר על מצוות הצדקה כי "צדקה תציל ממוות", וכן: "חטאך בצדקה פרוק". לפיכך מרבים בצדקה ביום זה. סגולה מיוחדת לצדקה בנוגע ליום הכיפורים, שכן מצוות הצדקה היא מצווה שבין אדם לחברו וענייה עשיית חסד עם הזולת.
מפסיקים לומר תחנון – החל מיום זה מפסיקים לומר תחנון, עד סוף חודש תשרי, אם כי ביום הכיפורים עצמו אומרים עשר פעמים סדר 'וידוי'.
מבקשים עוגה – נוהגים לבקש זה מזה פרוסת עוגת-דבש, ומאחלים עם נתינתה שנה טובה ומתוקה. טעם המנהג: שאם נגזר על האדם להזדקק למתנת בשר-ודם – ייצא ידי חובתו בבקשת פרוסת העוגה.
אוכל ליומיים וסעודה מפסקת – מרבים באכילה ובשתייה בערב יום- הכיפורים, ואוכלים בו סעודה חגיגית. הסעודה האחרונה נקראת סעודה המפסקת, אוכלים בה מאכלים קלים בלבד, ומסיימים אותה מבעוד-יום, לכל המאוחר חצי שעה לפני שקיעת החמה.
סליחה – מפייסים איש את רעהו, כדי שלא יישארו עוונות שבין אדם לחברו, שעליהם אין יום-הכיפורים מכפר.
טבילה – ראוי מאד לטבול במקווה בערב יום-הכיפורים, כדי להיכנס ליום זה זכים וטהורים.
'וידוי' ראשון בתפילת מנחה – נוהגים להקדים את תפילת מנחה. בסיום תפילת העמידה אומרים 'וידוי' – "אשמנו, בגדנו" וכו', ואחר-כך את תפילת "על חטא", המופיעה במחזורי התפילה של יום-הכיפורים.
ברכת הילדים – ראש המשפחה נוהג לברך את ילדיו לפני שהולכים לבית- הכנסת. הוא מניח את ידיו על כל אחד מהם, בתורו, ומברכם. הרבי מליובאוויטש היה נוהג לברך את תלמידיו בברכת כהנים "יברכך ה' וישמרך" וכו'. נוסח הברכה לבנים: "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה… ולבנות אומרים: "ישימך אלוקים כשרה, רבקה, רחל ולאה, וה' ישפיע עליכם שפע ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם, ויכתוב ויחתום אתכם לחיים טובים וארוכים, בתוך כל הצדיקים ובתוך כל ישראל. אמן".
הדלקת הנרות – לפני כניסת היום הקדוש.
[כאשר יום הכיפורים אינו חל ביום השבת:
ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של יום הכיפורים. ברוך אתה א-דני א-להינו מלך העולם שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה.]
נר-זכרון – בערב יום הכיפורים מדליקים נר-זכרון שידלק במשך כל היממה של יום- הכיפורים. נוהגים להדליק נר-זכרון גם בבית-הכנסת (אך להיזהר לא לטלטלו ולא להדליקו לאחר זמן התקדש החג). במוצאי יום-הכיפורים, ב'הבדלה', מברכים "בורא מאורי האש" על נר זה, אם הוא עדיין דולק.
תחילת הצום – הצום מתחיל בשעת הדלקת הנרות של ערב יום-הכיפורים. מסירים את נעלי העור ונועלים נעלי בד או מחומרים סינטטיים. משתדלים ללבוש בגדים הדורים ולבנים, ומתעטפים בטלית. הנשואים (יותר משנה) לובשים גם 'קיטל' (כמו חלוק) לבן. וכך הולכים לבית הכנסת לתפילת 'כל נדרי' ותפילת ערבית של יום-הכיפורים.
כל נדרי – התפילה הפותחת את יום-הכיפורים נקראת 'כל נדרי'. לפני-כן מוציאים שני ספרי-תורה מארון-הקודש, ושני האנשים שמחזיקים אותם עומדים מימין ומשמאל לחזן. תפילת 'כל נדרי' באה לבטל נדרים שאנו נודרים ושוכחים לקיים. נדר שלא קויים הוא דבר חמור, ועל-כן אנו מודיעים, כי כל הנדרים שנידור בשנה הבאה יהיו בטלים ומבוטלים. רבים נוהגים, כשהם מבטיחים משהו, לומר 'בלי-נדר' – כדי שההבטחה לא תקבל תוקף של נדר.
יום-הכיפורים, י' בתשרי
צום – המצווה המרכזית והחשובה ביותר של היום. נוסף על איסור אכילה ושתייה, חל איסור גם על רחצה, נעילת נעלי-עור, יחסי-אישות ושימוש בתמרוקים. הצום מסתיים למחרת בערב.
חמש תפילות – יום-הכפורים הוא היחיד בשנה שבו מתפללים חמש תפילות: ערבית, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה.
נעילה – היא התפילה החמישית. זו התפילה המסיימת את היום הקדוש. היא נקראת נעילה, כי בה ננעלים שערי-שמים, והקדוש-ברוך-הוא חותם דין-אמת לכל הבריות.
מסיימים בתקיעה בשופר – בגמר תפילת נעילה תוקעים בשופר – תקיעה אחת.
יתד לסוכה – במוצאי יום-הכיפורים, מתחילים בבניית הסוכה, או לפחות מדברים על אופן בניית הסוכה.
