פרשת השבוע מתחילה עם סיפור פטירת שרה, שהוא גם שם פרשתנו. על פניו, אין דבר יותר הפוך מאשר שם פרשתנו. הפרשה נקראת "חיי שרה", בעוד שמתחילה מהרגע שאחרי מותה הפתאומי והעצוב של שרה. לאורך פסוקי הפרשה, שרה מתרחקת יותר ויותר והופכת לזיכרון רחוק מהדור הקודם. 

מה בין סיפור מצער של פטירתה של שרה לבין שם הפרשה "חיי שרה"?

ביאור ראשון – התורה מגדירה יסוד בסיסי: אנחנו מורכבים משני יסודות נפרדים: גוף ונפש (ואצל היהודי: "נשמה"). הגוף הוא לבוש, כמו בגד חיצוני, ובתוך הבגד שורה הנשמה. הבגד ומה שבתוכו הם שתי ישויות נפרדות, הם לא נוצרו כיחידה אחת, במהלך החיים אינם תלויים אחד בשני, וגם לאחר המוות חוזרים ומתפצלים כל אחד למקורו: הגוף שב לאדמה ממנה נוצר והנפש למקורה העליון ממנו באה.

ניתן להמחיש זאת כך: הגוף הוא חומרת מחשב, טלפון חכם עושה עצמו כאילו הוא מרגיש, הוא יכול לומר לפי תכנון שכואב לו אך הוא רק  מבצע פעולות, אך הנפש היא התחושה הפנימית, היא ההרגשה החיונית של ה"אני". היא ההתלהבות והמרץ לזנק אל כל יום מחדש. אין בו את החיוניות הנפשית מבפנים.

הנפש היא הרשות הפרטית שלי. היא אותו עולם פנימי ששייך רק לי ואין דרך למדוד או לכמת אותו, אלו המחשבות, התחושות והזיכרונות, כל אלו עומדות ברשותי הפרטית. ולכן חייה של שרה לא נגמרו, אלא עברה לצורת חיים אחרת. קודם היא חיה בתוך גוף ועכשיו הנשמה חיה למעלה והיא זקוקה למעשים של הילדים למטה. 

ביאור שני :  שם הפרשה מעביר מסר שמצווה על בני המשפחה להמשיך ולפעול את מורשתו של הנפטר ובכך להפוך את חייו לקיימים ונצחיים כאן בעולם הזה. 

כאשר ממשיכים את מורשתו של אדם – הוא לא באמת מת. הוא ממשיך לחיות ביתר עוצמה גם אחרי מותו. דבר אמיתי אינו יכול להיפסק ולכן חייה של שרה המשיכו בכל התוקף גם לאחר לכתה. הפרשה מתארת איך אברהם עבר להגשים את חלום חייה של שרה, את כל מה שניסתה לעשות במהלך חייה ולא הספיקה. 

הסיפור הראשון מספר על קניית מערת המכפלה בארץ ישראל. זה הנכס הראשון בהיסטוריה שנקנה עבור העם היהודי. הרעיון היהודי הפך משאיפה לקרקע.

הסיפור השני מספר איך אברהם שולח את העבד למרחקים להביא את רבקה, והתורה מסיימת "ויביאה האהלה שרה אמו". לומר שנוצר המשך לשרה. נמצאה הנפש היחידה בעולם שיכולה להמשיך את משימת חייה של אימנו הראשונה. 

הסיפור השלישי הוא, שאברהם מתחתן עם הגר ויולד ממנה חמישה ילדים – אך התורה מסיימת: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים נתן מתנות וישלחם מעל בנו". כאן אברהם מכריע באופן סופי בעד דרכה של שרה. 

ולכן אין פלא שהפרשה נקראת "חיי שרה": משום שכאן הגיעו לשיא חייה של שרה. חיים אמתיים, כאלו שלא פוסקים, ולא נגמרים, אלא ממשיכים במשפחתה. 

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי