הפרשה הראשונה שנקראת תמיד אחרי חודש תשרי היא פרשת נח. 1500 שנה אחרי הבריאה, העולם הפסיק לתפקד. היקום הפך להיות מקום שאי אפשר לחיות בו. "מלאה הארץ חמס". האנושות נהייתה מושחתת ומופקרת, אנשים גזלו את רכוש הזולת והייתה הפקרות מינית עם אדם ועם חי. הקב"ה החליט למחוק את כל מה שיצר. הוא ציווה את נח לבנות תיבה ובתוכה יציל נציגות מהאדם ומבעלי החיים עבור העולם החדש שאחרי המבול. בתחילת החורף, ביום י"ז מרחשוון, החלה טרגדיה ממושכת, במשך 150 יום שטף מבול את העולם, ארבעים יום ירדו גשמים מהשמים ובשאר הימים בקעו המים מתהומות האדמה. נדרשה אחר כך עוד חצי שנה עד שהעולם יבש ונח היה יכול לצאת מהתיבה. המבול היה הרבה יותר מעונש והתיבה הייתה הרבה יותר מספינת הצלה. נוצר מהלך שלם של טהרה והתחדשות . היצר שהניע את כל התקופה מאז בריאת העולם ועד המבול, הוא אחד: קנאה. אנשים חיו בתחושת נחיתות וקיפוח ביחס להישגי הזולת, הם האמינו שהחיים שלהם עצמם לא שווים כלום והאושר נמצא אצל האחר. היצר שמניע את הגזל בבסיסו הוא קנאה בהישגי הזולת. יצר הקנאה היה זה שהניע את כל מסלול החטאים מרגע הבריאה ממש. החטא הראשון בהיסטוריה התרחש כבר ביום הרביעי לבריאה: הירח התקנא בגודלה של השמש וביקש להיות יותר גדול ממנה . החטא השני היה האכילה מעץ הדעת, הנחש ראה את אדם וחווה עסוקים בתשמיש והתקנא באדם לרצות את חווה לעצמו. ההמשך היה שחווה פנתה לפתות את האדם לאכול עמה, וגם כאן הסיבה הייתה קנאה, שכן חווה חששה למות לבדה ואז יישא האדם אישה אחרת תמורתה. ולכן החליטה שהאדם יאכל עמה ביחד. וגם האדם עצמו חטא מאותה סיבה של קנאה, שכן הוא קינא ביכולתו של אלוקים "לדעת טוב ורע", כמו ששכנע אותו הנחש: "והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע". האדם התפתה להכיר עולם מסתורי שלא הכיר קודם. החטא הבא בהיסטוריה היה רצח הבל, משום קנאתו של קין במנחת אחיו שהתקבלה לפני שמים. ואחר כך, כאמור, התפשטה הקנאה הזו בכל העולם כולו עד שפשטו ידם בגזל ועריות. המבול הוא עונש מידתי מתאים ביחס לחטאים החמורים שלהם. מדה כנגד מדה על מה שהם הרסו. המבול היה סמל לחומרת הגזל. שכן אדם שלוקח מה שיש לרעהו, הוא מתפשט לתוך החצר שלו, ולכן נענשו במים שמתפשטים וזוחלים לכל מקום. כאשר הקב"ה ברא את העולם בתוך מים, הכוונה הייתה שהאדם יחיה בתוך מציאות טהורה ונעלית. הוא יהיה מוקף במים והחשיבה שלו תהיה חלק מהמים, טהורה וזכה. אבל הדורות ירדו והאנשים יצאו מהמים והפכו להיות מציאות עצמאית שחושבת אגו ואנוכיות. התגובה האלוקית שנבחרה לכך הייתה המבול, וזאת כדי לטבול את העולם במקווה טהרה. להחזיר את העולם אל הנקודה ההתחלתית הטהורה שלו ובכך לאפס ולאתחל אותו. אחד המסרים של פרשת המבול הוא לדעת לשמוח במה שיש לנו. הפתרון הכי טוב לקנאה הוא אמונה. מי שמאמין לא מקנא. משום שמי שמאמין יודע שהוא קיבל מהקב"ה את מה שהוא זקוק לו כדי להיות מאושר. פלא הבריאה הוא שכל אדם הוא יחידי, כל אדם נולד עם אופי ויופי משלו, וזה מוכיח כי יש לו תפקיד אישי בבריאה שאיש לא יוכל לעשות מלבדו. הקב"ה מתאמץ לומר לנו כי בכל אחד יש יופי ותפקיד שאין בשום אדם בעולם. לכן אין דבר יותר כואב מהקנאה, משום שהיא פשוט בזבוז של המשאבים שאלוקים העניק לך. אם אדם מקנא במשימה של רעהו – מי יעשה את המשימה שלו?
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
