בפרשתנו מסופר על המכות שקיבלו המצריים. מכות מצרים הגיעו אחרי 86 שנים של סבל נוראי ליהודים. שבה היו יהודים מושפלים עד שפל המדרגה ועובדים עבודת פרך.

עיקר פחדו של פרעה היה מגידול הילודה של עם ישראל שיכל מבחינתו לפגוע במעמדו, לכן פרעה ציווה גזירות כנגד בעיה זו. הסבל במצרים כלל כמה תקופות ושלבים. בשלב הראשון, פרעה גזר עליהם עבודת פרך בבנין. אחרי שעם ישראל לא התרשם מכך והמשיך ללדת ילדים  פרעה עבר לרמיסת הכבוד שלהם. כאשר העבדים המסכנים היו שבים הביתה אחרי יום עבודה מפרך, היו המצרים מצווים אותם לעשות להם עבודות משפילות בבית. 

כיון שגם זה לא הועיל להפסקת הילודה, היהודים המשיכו להתרבות בקצב מדהים, פרעה ציווה את המיילדות להרוג את הבנים בעת הלידה. כיון שהן לא שיתפו עימו פעולה, שלח את חייליו אל בתי היהודים לאסוף את התינוקות הנולדים ולהטביע אותם ביאור.

זעקת ישראל עלתה השמיימה ומשה נשלח להוציא אותם משם. הוא פתח בסדרה ארוכה של עשרה מכות שהוריד ה' על המצרים. דם, צפרדע, כינים, ערוב, עד המכה העשירית- מכת בכורות אשר שברה את פרעה באופן סופי ועם ישראל יצאו לחופשי.

נשאלת השאלה, מעבר לטעם הפשוט, מדוע ניתנו עשר המכות למצרים?

מדרש לקח טוב: לפי ששפכו דמם של ישראל כמים, נהפכו לדם יאוריהם. שמות רבה י,ד: לפי שהיו משעבדים ישראל ואומרים הביאו לנו שקצים ורמשים – הביא עליהם צפרדעים.  שם י,ז: לפי ששמו את ישראל מנקי חוצות ושווקים מהעפר – לפיכך נהפך עפרם לכנים. שם יא,ד: לפי שהיו אומרים לישראל, צאו והביאו לנו דובים ונמרים כדי להיות מצערים בהם, הביא עליהם חיות מעורבבות.

ה' מקפיד לתת עונש ושכר בדיוק באותו עניין שבו התרחשה העבירה או המצווה. כלומר, עשר המכות נועדו כדי להעניש אותם על כל פרט בו הזיקו לישראל. ה' בחר מכות ספציפיות המזכירות באופן מדויק את מה שהם עשו לישראל. המטרה בכך היא שהאדם מבין את המסר של העונש וקולט מה התרחש איתו. אם הוא חטא בעניין כלכלי ומיד אחר כך נענש באובדן הכנסות – הוא מבין היטב את המסר שה' מעביר לו. הנקודה היא, שה' אינו מחפש לנקום או לפרוק כעסים, אלא לחנך ולכן הוא נוהג מידה כנגד מידה.

בעומק יותר ניתן לבאר, האמונה היסודית בכוחו של אלוקים מורכבת משלושה פרטים: 

א. יש אלוקים. העולם לא נברא מעצמו, אלא נברא על ידי האלוקים. 

ב. האלוקים אינו מנותק מהעולם הזה, אלא מנהל את החיים בהשגחה פרטית. 

ג. האלוקים יכול לחולל ניסים ולשנות את הטבע כרצונו.

בכדי להוכיח את צדקת שלוש יסודות האמונה היהודית, העניק ה' שלוש סדרות של מכות:

הקבוצה הראשונה הוכיחה שיש אלוקים בעולם. הנה היאור, מקור הטבע והאליל של מצרים, הפך לדם מבעית. צפרדעים עלו ממנו והארץ מלאה בכינים, עד שחרטומי מצרים נאלצו להודות "אצבע אלוקים היא".

הקבוצה השנייה הוכיחה  שלא רק שיש אלוקים בשמים, אלא הוא מנהל את העולם בהשגחה פרטית ומעניק לצדיק כצדקתו ולרשע כרשעתו. הדובים והנמרים של מכת ערוב, הסתובבו בארץ מצרים ולא נכנסו לארץ גושן. מכאן שהאלוקים בשמים, נמצא עמוק למטה בארץ. וכך התורה מעידה גם ברוב המכות הבאות, שנענשו מהם רק הצדיקים ולא הרשעים. 

הקבוצה השלישית הוכיחה, שלא רק שיש אלוקים בשמים והוא נמצא למטה בארץ, אלא כוחות הטבע בטלים בעיניו ויכול לעשות בהם כרצונו. כך המכה השביעית, מכת ברד, הוכיחה זאת על ידי שהכוחות הרגילים של אש ומים שימשו יחד בערבוביה עד שהקרח בער! וכן, מכת חושך, שבה השמש הפסיקה את הילוכה הטבעי.

בשעה שמתבוננים ביסודות אלו ורואים את ההשגחה הפרטית שמלווה אותנו, הן כעם והן כיחידים , צריך לחזק את האמונה והקשר לבורא עולם. 

– הרחבה – 

הנה סיפור מופלא, שהתרחש בדור שלנו ומוכיח את כל שלוש העקרונות הללו יחד. יצוין ששמעתי באוזני את הסיפור מבעל המעשה והוא האדם האחרון שהיית מצפה לשמוע ממנו סיפורי מופתים כאלו. איש עסקים אמיד, מפוקח ומלח הארץ (מובא גם ב'רבות מופתי' עמוד 114).

צביקה זימרמן היה במשך שנים רבות מנכ"ל חברת היוקרה קמור, יבואנית BMW בישראל. בשנת 1982 הם חוו צרה במשפחה. הבת שלהם, שירלי, הייתה ספורטאית מחוננת וכולם ניבאו לה עתיד ספורטאי מזהיר עד אליפות הארץ בשחייה. לפתע החלה שירלי להתאונן על כאבים עזים בגפיים, שהתפתחו לכאבים בידיים וברגליים עד שהיא פשוט לא הייתה יכולה לעמוד. המצב הלך והתדרדר וכאשר הרופאים ניסו להעמיד אותה, היא הייתה קורסת כמו בובת סמרטוטים.

ביום חמישי אחד, הטלפון במשרדו צלצל ואשתו סיפרה כי שלושה חבדניקים הגיעו הביתה ומבקשים לבדוק את המזוזות שלנו. היו אלו ר' מנשה אלטהויז, ר' גידי שרון ור' זוהר אייזנברג. הם ביקשו את השמות שלהם כדי לכתוב לרבי על המקרה ועדכנו אותם כי הרבי השיב שהוא יתפלל עליהם בציונו של הרבי הקודם. אחר כך הם אספו את המזוזות ולא האמינו למראה עיניהם. במזוזה על דלת החדר של שירלי, האות "קוף" של המילה "ובקומך", הייתה מחוקה. הם הביאו מזוזה חדשה ואחר כך אמר לו אייזנברג: "נו, אפשר לשתות לחיים, הכל עכשיו יהיה בסדר". זימרמן ממש לא היה במצב רוח לשתות לחיים, אבל הוא חשב שזה הדבר שיוציא " הכי מהר מהבית והסכים לכך…

למחרת, ביום שישי בבוקר, הוא הגיע כהרגלו לבית הרפואה והנה שירלי צועדת לקראתו  מקצה המסדרון. היא אמנם צלעה ונשענה על כיסא הגלגלים שלה, אך הלכה. לא היה אפשר לטעות בכך. היא הלכה והתחזקה ואחרי שבועיים חזרה ללימודים. הרופאים לא ידעו להסביר למה המחלה הגיעה ומדוע היא הלכה.

היה לסיפור המופלא הזה המשך: שירלי בגרה והתחתנה, אך לא הצליחה ללדת ילדים. באותם ימים, זימרמן היה נוסע לקזחסטן במסגרת עסקיו והחליט להיכנס לציונו של הגאון המקובל רבי לוי יצחק, ולומר כמה פרקי תהלים. כשהוא עמד שם, פתאום פרצה מליבו זעקה: "שירלי היא הילדה שלך, הבן שלך הציל אותה, עכשיו היא שוב זקוקה לכם"…

אחרי הביקור הוא הלך לבית חב"ד להתפלל והעלו אותו לתורה ביום שני או חמישי. בדיוק קראו את פרשת וירא וחלק הקריאה הסתיים במילים "למועד אשוב אליך ולשרה בן". אחרי תשעה וחצי חדשים נולד בנם ליאם שיחי'. 

"שירלי וליאם", אומר זימרמן, "הם תוצאה של שיתוף פעולה בין הרבי לאביו"…

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי