בפרשת השבוע מסופר על יעקב אבינו שעזב בחיפזון את בית הוריו בבאר שבע וברח במהירות אל בית דודו, מפני עשו שרצה להרגו. בזמן שיעקב צועד מבאר שבע לכיוון היציאה מהארץ ומחשיך עליו היום, השמש יורדת והוא מוכרח לעצור ללינת לילה.
לפני שהוא נרדם, מוסיפה התורה כמה מילים: “ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא”- בטרם שכב לישון, יעקב אסף כמה אבנים והניחן סביב ראשו ורק אחר כך שכב לישון. רש”י מחפש הסבר מדוע עשה זאת יעקב? ומסביר, כי יעקב חשש מפני חיות רעות שיפגעו בו בחשכת הליל ולכן אסף אבנים והניחן סביב ראשו כדי להגן מפני התקפת בעלי חיים.
אך מה יועילו אבנים סביב ראשו? הרי בעל החיים אם יתקוף חלילה, יכול באותה מידה לנשוך את רגלו והוא לא יוכל להמשיך לצעוד מכאן, או חמור מכך, לפגוע לו בלב. אם חשש יעקב מבעלי חיים, היה עליו להקיף את כל גופו באבנים, ואם הוא אינו חושש אלא בוטח בשלווה בבורא עולם, מדוע אם כן הקיף את ראשו?
הקפת הראש באבנים ע”י יעקב הנה צעד סמלי, מאחר ומה שהטריד את יעקב אבינו הוא החיים החדשים שממתינים לו בחרן.
יעקב אבינו עוזב חיי תורה בארץ ישראל ומתחיל חיים של פועל בשדה, יעקב בעצם חושש לטבוע בים של טרדות הפרנסה. הוא דואג שנושאים חדשים ימלאו לו עתה את הראש ופשוט לא תישאר לו אנרגיה פנויה לחלק הרוחני בחייו ולדברים החשובים באמת.האויב הגדול של הרוחניות הוא לא הרוע וגם לא החטא, אלא העייפות.
החיים הם מאבק על אנרגיה, כוחותינו מוגבלים,
וכאשר נושא אחד “תופס” את הראש, פשוט לא נשאר כוח לנושאים אחרים ואז אנחנו מתחילים להתכנס בתוך עצמנו ולהקים חומות כלפי הנושאים האחרים. קושי בחיי זוגיות לרוב לא קורה מתוך רוע, או מתוך קונפליקט, אלא פשוט מעיסוקים שזוללים את האנרגיה. בני זוג באמת רוצים לחיות יחד, אבל כאשר לדוג’ צד אחד עובד קשה וחוזר הביתה מאוחר בערב כשהוא סחוט מעייפות, זה יוצר כרוניקה של הידרדרות שקשה לעצור אותה. הצד השני מרגיש מיותר, כואב, פגוע, מושפל ומכאן מתחילים הריבים.
כך גם ביחס לילדים: אנו באמת אוהבים את הילדים שלנו, אנו באמת רוצים לדאוג להם, אבל לעיתים לא נותרת לנו אנרגיה פנויה. אנו מגיעים הביתה בסוף יום מותשים ועצבניים, ובינתיים הולכים הילדים ומתרחקים ועד שאנו קולטים את זה, כבר נהיה מאוחר מדי. הם גדלים בלעדינו ואנו הופכים להיות חסרי חשיבות בעולמם החדש.
גם במלחמה של החיים, לעיתים אנו מעדיפים את הדחוף על פני החשוב.
ולכן יעקב הקיף את ראשו באבנים, כלומר, הוא ביקש ליצור הפרדה בין הפרנסה ובין ה”אני” הפנימי שלו, הוא ביקש שהאנרגיות שלו יישארו פנויות לדברים החשובים. ולכן הכין את עצמו עוד לפני שהגיע ליעד החדש.
הכוונה במילים פשוטות היא להציב גבולות בפני עיסוק הפרנסה. לנהל את הזמן בצורה כזו בה ישנם זמנים מקודשים ביום, שבהם נעצרים העיסוקים והזמן מוקדש לדברים החשובים באמת. הליכה לשיעור תורה קבוע, ישיבה משפחתית בצוותא עם הילדים כשהטלפון סגור, וזמן עם בן הזוג.שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
