בלק תשע”ו

בפרשתנו, מסופר על מלך מואב בשם בלק בן צפור. שראה את בני ישראל יושבים מול מדינתו בדרכם לארץ ישראל.

באותה תקופה, שעה שבני ישראל צועדים אל עבר הארץ המובטחת, הם נאלצים להילחם בעמים שונים הנמצאים בדרך. לאחר ניסיונות מספר בהם מבקשים בני ישראל לעבור דרך המדינות השונות, זאת תוך כדי התחייבות שלא להשתמש ולא לגעת בכל מה שנקרה בדרכם.

ממלכת עוג וסיחון מסרבים למהלך זה, עם ישראל יוצא למלחמה נגדם ומנצח. כעת מבין בלק שהוא הבא בתור, הוא מבין שעל מנת לנצח את בני ישראל הוא חייב להשתמש בדרכים אחרות. וקורא לנביא בלעם בן בעור שיקלל את עם ישראל ואז אולי תחול עליהם הקללה ואז יוכל לנצח את עם ישראל.

בפועל, לאחר הגעתו של בלעם אל בלק, הם מתייצבים על ראש הגבעה מקריבים קורבנות במטרה לרצות את בורא עולם, שמגיע הזמן לקלל את עם ישראל, בלעם פותח את פיו ונשמעות ממנו ברכות נעלות מאוד וכך גם בפעם השנייה והשלישית, גם לפני לכתו שב בלעם ומברך את עם ישראל, אותם דברים שאמר משמשים כאות ומופת לנו כעם ישראל.

כך אומר הביטוי  המוכר, “בא לקלל ויצא מברך” . היינו שמאותם ניסיונות של בלעם הגיעו ברכות ונבואות על אשר יקרה בעתיד. בכך מגיעים להוראה מפרשתנו, בשעה שאומר הקב”ה לבלעם  “לא תאר את העם כי ברוך הוא”. מגלים אנו שלמרות שפעם לפעם מנסים אויבנו לפגוע בנו, הקב”ה מצילנו מידם, והברכה שורה על ישראל בזכות התקשרותנו אליו.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי