פנחס תשע”ז

פרשת השבוע מתארת את השלב האחרון לפני הכניסה לארץ. אחרי ארבעים שנות הגלגולים במדבר, מגיעים אל שפת הארץ המובטחת ומחלקים את הנחלות בארץ. את השטחים הגרילו בכל רחבי הארץ –כמתנה מאלוקים .

באחד הימים הופיעה קבוצה של חמש אחיות בבית המדרש וביקשה לשוחח עם משה. הן סיפרו כי הן בנותיו של צלפחד, אביהם מת בלי בנים ועל כן הן מבקשות לקבל את הנחלה המגיעה לו בארץ. אחרת, שמו של אביהן יאבד ולא תיוותר לו כל המשכיות בארץ. כדי לשכנע את משה לעשות זאת, הן מוסיפות שאביהם מת בחטאו.

במקרה שלנו, משה שוכח את ההלכה הנכונה. נשאל שאלה הלכתית פשוטה שהוא אמור להשיב עליה תשובה פשוטה ואינו מצליח להיזכר בפסק ההלכה אותו שמע בעבר מהקב”ה.

התשובה לעניין במקרה שלנו היא שמשה היה נוגע בדבר – וכיון שכן, נתעלמה ממנו ההלכה. כי אדם אינו יכול להיות השופט של עצמו. התורה מלמדת כי אפילו כשמדובר במשה רבנו, העניו מכל האדם הוא אינו יכול להתעלם מנגיעתו האישית.

במקרה של בנות צלפחד. במטרה לשכנע את משה כי אביהם מת מסיבה אישית ולא כתוצאה מחטא מהותי בהיסטוריה של העם במדבר, הם הקדימו שאביהם לא היה מעורב במרד קורח. ובכך הפכו את משה להיות מעורב באופן אישי,כביכול רמזו לו, תפסוק לטובתנו כי אבינו לא נענש על מחלוקת נגדך. ובכל אופן שיפסוק וכל תשובה שיענה לא תתקבל היטב. לכן נתעלמה ממנו ההלכה – ובכך למדנו עיקרון חשוב כי אדם לא יכול להיות השופט בשעה שהוא עצמו מעורב בעניין.

כך מפרשת הגמרא שם את המילה שוחד – “שהוא חד, שהנותן והמקבל נעשים לב אחד“. השוחד כורך את ליבו של הדיין אחרי נותן השוחד ודעתו מתבלבלת עליו.

המסקנה המעשית מכך לגבינו:

אומר רבי יהושע בן פרחיה בפרקי אבות: “עשה לך רב”. האדם אינו יכול להיות פוסק של עצמו וגם כשנדמה לו שהוא לגמרי אובייקטיבי הוא אינו יכול להשתחרר מהנגיעה האישית שלו. כל אחד צריך לעשות לעצמו אדם אתו יתייעץ ויכוון את חייו.

למי שסבור שתהיה זאת פחיתות כבוד עבורו, אם ילך לשמוע את דעתו של אדם אחר –אומרת התורה, אדרבה, הנהגה זו מוכיחה שהוא בגדר חכם, כדיוק לשון המשנה “איזהו חכם – הלומד מכל אדם”… .

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי