בפרשתינו אנו קוראים על סיפור חייו של יוסף הצדיק.
היעד של סיפור יוסף ואחיו, מופיע מיד בהתחלה: יוסף חולם כי הוא עתיד להיות מנהיג – ומכאן כל סיפור הפרשה הוא הדרך שבה החלומות באים לידי מימוש. יוסף מסתכסך עם אחיו בעקבות החלומות, הם זורקים אותו לבור, נמכר לישמעלים, ומתגלגל למצרים שם לאחר זמן בבית פוטיפר מושלך לכלא.
באותו הזמן גם שר המשקים וגם שר האופים מושלכים לכלא, שם הם חולמים חלום שאותו יוסף פותר להם במדויק, ומבקש משר המשקים לאחרי שיצא מהמאסר שיזכיר אותו לפני המלך מאחר והוא נמצא שם ללא כל אשמתו.
חז”ל מבקרים את יוסף קשות, ואומרים שבעוון פנייתו של יוסף לשר המשקים, נענש משמיים ונשאר שנתיים נוספות במאסר.
רש”י: ולא זכר שר את המשקים את יוסף וישכחהו – מפני שתלה בו יוסף לזכרו, הוזקק להיות אסור [עוד] שתי שנים [לכן הפרשה הבאה מתחילה ‘ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם’]. שנאמר ‘אשרי הגבר אשר שם ה’ מבטחו ולא פנה אל רהבים’ – ולא בטח אל מצרים הקרויים רהב.
המושג “השתדלות” פירושו, לצד האמונה בכך שהקב”ה מנהל את העולם ומוביל כל אחד אל המקום הראוי, אנו יודעים כי חובה לעשות השתדלות טבעית כדי להביא את הברכה לידי מימוש.
נשאלת השאלה, מדוע נענש יוסף על כך שביקש עזרה משר המשקים? האם חובת ההשתדלות הייתה שלא במקומה?
מדרש תנחומא: “אתה השלכת בטחוני ובטחת בשר המשקים ואמרת לו שתי זכירות – כי אם זכרתני והזכרתני – תשתכח ב’ שנים בבית הסהר”.
כלומר יוסף החליף את ביטחונו בה’ ודחק שוב ושוב בשר המשקים, הוא לא רק ביקש טובה משר המשקים, אלא סמך עליו ובטח בו ותלה את יהבו בו, וזה היה חטא עבורו.
הפעולה של “ההשתדלות” היא פעולה מורכבת. מצד אחד, יש לעשות כלים טבעיים, והשתדלות בדרכי הטבע, אך מצד שני, צריך לזכור כי הכלי הטבעי הוא רק “אמצעי” עבור הברכה .
בעומק יותר, ניתן לבאר “כי יוסף היה “צדיק עליון” המרומם לגמרי מהטבע ולכן היה עליו לסמוך על הנס לגמרי ולא להיתלות בדרכי הטבע. [על דרך הנהגתו של רבי חנינא בן דוסא ששם רגלו על פתח המערה שהיה בה נחש ואמר “לא הערוד ממית, אלא החטא ממית”].
עיקרון הזה מוביל ליסוד חשוב: כל ברכת שמים תלויה בהשתדלות של האדם. ה’ יכול לגזור על האדם שפע בראש השנה, אך אם האדם לא יעשה את ההשתדלות המתאימה – הוא לא יזכה לו.
ומאידך לצד ההשתדלות הטבעית, עושים גם מאמץ רוחני, כמו ניהול המסחר ביושר, מתן צדקה, שיעורי תורה קבועים וכו’. כאשר ההשתדלות נשענת על ביטחון בה’, אין מרבים בה יותר מהצורך, אלא עושים מה שצריך ומכאן ה’ יעשה את היתר.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
