פרשתנו מספרת על יציאתו של יעקב אבינו מביתו של לבן חמיו לאחר שזכה להקים משפחה גדולה ומבורכת. יעקב יודע אודות אחיו עשו המחפש נקמה על לקיחת הברכות ממנו מאביו יצחק.
יעקב מתכונן למפגש בשלושה מישורים שונים, ראשית הוא שולח לו דורון (מתנה), שנית יעקב מתפלל לבורא עולם, ולבסוף מכין את עצמו למלחמה בכך שחוצה את האנשים אשר איתו לשני מחנות שאם אחד יפגע ישאר השני.
החלוקה לשני מחנות לא נעשית בצורה שווה, בצד אחד, שם יעקב את כל המשפחה שלו ואילו בשני שם יעקב את כל רכושו הבקר והצאן והאחראים על המחנה.
בפועל במפגש ביניהם נוצר פיוס ונעשה היכרות עם משפחתו של יעקב, והם נפרדים איש לדרכו הוא.
יעקב העדיף לחלק את אשר לו לשניים, באופן המסמל חלוקה ברורה בין עיקר וטפל, דהיינו, בין משפחה לבין רכוש שהביא עמו.
יעקב אבינו ידע שיש לו כפל של הבטחה מלמעלה ברכה בזכות עצמו וגם בזכות האבות: “היטב איטיב עמך”, אך רק בנוגע אליו ולנפשות ביתו. לכן אמר בלבו: אם עלי להינזק ולהיפגע, מכל סיבה שהיא, מוטב יהיה זה הרכוש שלי ולא המשפחה שלי.
המסר הוא חשוב לכל אדם. אם חס ושלום צריך להתרחש משהו שלילי, נעדיף שזה יהיה ברכוש ובדברים פעוטים אחרים ולא בבריאות או בדברים משמעותיים אחרים.
אבל ההוראה החשובה ביותר היא שכאשר מתרגשת על האדם התרחשות שנראית בעיניו כשלילית, אל לו להתרגז אלא להיפך. עליו לקבל את הדין ולומר לעצמו שאם משהו היה צריך להשתבש מוטב שיהא זה נזק שבממון מאשר כל עניין אחר. לכן תדיר כאשר נשבר חפץ בבית יהודי כולם מכריזים … מזל טוב!
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
