שמה של הפרשה, “לך לך”, ניתן לה על שם הציווי שציווה ה’ את אברהם שיעזוב את ארצו, מולדתו ובית אביו וללכת אל מקום לא ידוע.
בעקבות הציווי האלוקי אברהם אבינו התחיל בנדידות והגיע אל ארץ כנען, תוך שהוא מתקדם לעבר ירושלים. אולם לפתע אנו קוראים על שינוי בתוכניתו: “ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ”. דהיינו, בגלל הרעב עזב אברהם את הארץ.
נשאלת, אפוא, השאלה שבה מתחבטים המפרשים: הייתכן שאברהם עזב את הארץ בניגוד ולהיפך לרצון ולציווי האלוקי?
הרמב”ן גורס שזה היה עוון מצד אברהם שעזב את ארץ כנען. עליו היה לבטוח בה’ שלא יאונה לו כל רע ושהוא יחזיק מעמד למרות הרעב. בהמשך לכך הוא אף קבע שעזיבתו של אברהם היא הגורם לגלות מצרים.
תחושת התמיהה מתגברת כאשר אנו קוראים בתורה על אופיו וטיבו של הרעב שאברהם אבינו ברח מפניו. בפרשת תולדות (כו, א) אנו קוראים על הרעב בימיו של יצחק אבינו: “ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם”. כלומר שמדובר ברעב הדומה לרעב הראשון שהיה בימי אברהם. בדומה לאברהם אביו, גם יצחק רצה לרדת למצרים וגם אז ה’ התגלה אליו ואמר לו “אל תרד מצרימה”, אך בשונה מאברהם, יצחק נשאר בארץ ולא מת מרעב.
משתמע מכך שגם בתקופתו של אברהם נושא הרעב לא היה שאלה של חיים ומוות. יותר מכך, בפועל לא כל יושבי ארץ כנען יכלו לרדת למצרים, ובוודאי שלא כל אלו שנותרו בארץ מתו מרעב.
אם כן, עודנה נשאלת השאלה מדוע עזב אברהם את הארץ?!
בפרשת חיי שרה (כ, א) אנו קוראים “ויסע משם אברהם . . ויגר בגרר”. כותב רש”י: “כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים ושבים נסע לו משם”. כלומר, רש”י גורס כי כל מטרתו של אברהם אבינו הייתה לפרסם את הקב”ה בעולם. לפיכך, כאשר ראה שנבצר ממנו למלא את ייעודו בעולם, הוא חיפש לעצמו מקום אחר. לכן אומר רש”י שכשאברהם, שהיה גר לא הרחק מסדום, ראה שבגלל החורבן של סדום ועמורה אין יותר עוברים ושבים ואין לו על מי להשפיע, הוא חיפש מקום אחר כמו מצרים. למען מטרה זו אברהם ושרה אשתו היו מוכנים למסור את נפשם.
שיטתו של אברהם אבינו להפצת האמונה בה’, הייתה באמצעות האוכל, כמו שאומר רש”י על הפסוק “ויטע אשל בבאר שבע” – “על ידי אותו האשל נקרא שמו של הקב”ה אלו-ה לכל העולם, לאחר שאוכלים ושותים אמר להם ברכו למי שאכלתם משלו סבורים אתם שמשלי אכלתם, משל מי שאמר והיה העולם אכלתם”.
המדרש מתאר באריכות שעל ידי שאברהם האכיל אנשים הוא גרם להם לרצות לשמוע על הקב”ה, וכדברי הזהר: “סידר לחמו ומימיו לכל באי עולם והיה מזכה ומדבר על לבם למי אתם עובדים, עבדו את ה’ אלקי השמים והארץ והיה דורש להם עד שהיו באים ושבים”.
כלומר, ברגע שאברהם אבינו הבחין שהוא מנוע מלהמשיך את שליחותו בארץ כנען, בגלל הרעב ששרר בארץ, הוא חיפש מיד מקום אחר לעשות זאת.
יתירה מזו, לאברהם אבינו הייתה סיבה מיוחדת לרדת דווקא למצרים והיא היותה מרכז המדע והכפירה בעולם באותה התקופה. אם כן, בהליכתם למצרים, אברהם ושרה מסרו את נפשם והכול למען הפצת רעיון האמונה בה’ ולשם שבירת הכפירה אברהם אבינו היה מעוניין לשנות את מצרים ברעיון האמונה באלוקים אחד.
גם אותנו הקב”ה, מסבב הסיבות, שולח בכדי להפיץ טוב וחסד. הוא רוצה שנפגוש יהודי נוסף נזכיר לו שיש אלוקים ונציע לו לקיים מצווה. ושחפץ ה’ בידו יצליח, יהי רצון שנמלא את מטרתנו וייעודנו בחיים.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
