בפרשתינו מסופר על היחס של יצחק שאהב וקירב את עשו הרשע ורצה לברך אותו, ולעומתו של רבקה שאהבה את יעקב הצדיק ורצתה שהברכות ינתנו לו.
בשעה שיצחק רצה לברך את עשו, ביקש ממנו להביא לו אוכל “ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות”, יצחק מבקש מעשו אוכל בכדי שיוכל לברך אותו.
בשעה שרבקה שומעת מהדבר היא מבקשת מיעקב שילך ויביא מטעמים לאביו יצחק במקומו של עשו, על מנת שיברך אותו, באומרה שאם תתגלה מעשה הרמאות של יעקב והוא ייענש על כך בקללה יחולו הקללות על ראשה (“עלי קללתך בני”) – העיקר שהברכות יגיעו ליעקב ולא לעשו.
בפרשה מסופר שעשו התחנף ליצחק וניסה להטעותו ולרמותו שכאילו הוא צדיק גדול המדקדק בהלכה (בשואלו שאלות “כיצד מעשרים את המלח ואת התבן” וכדומה), אבל הרי עשו חטא בפרהסיא ולעיני-כל, ועוד זאת התורה אומרת בפירוש שיצחק ידע שעשו נשא נשים לא הגונות (“ותהיין מורת רוח ליצחק ורבקה”) ושאין שם-שמים שגור בפיו!
נשאלת השאלה, כיצד יתכן שיצחק לא הבחין במעשיו הרעים והמקולקלים מאוד של עשו ורצה לברכו? מדוע רבקה העדיפה שהברכות יגיעו ליעקב?
בתורה כתוב על עשו ויעקב, “ויגדלו הנערים” והזוהר מפרש שמדובר על גדילה רוחנית! שלא רק יעקב, אלא גם עשו היה גדול בכוחות רוחניים, ויתירה מזו: ככל שהדבר נשמע מפתיע, פוטנציאל הכוחות הרוחניים של עשו היו נעלים משל יעקב! לכן עשו היה הבכור, משום שבשורש נשמתו כוחות בכירים ונעלים מיעקב! משום כך יעקב כינה אותו “אדוני”, כי הדרגה הרוחנית של עשו נעלית משלו.
יצחק לא טעה חס-חלילה באיבחונו את עשו, גם הוא ידע את האמת המרה על מצבו הרוחני השפל והירוד ועל מעשיו הרעים ולא-אנושיים, אך בחושיו המחודדים המיוחדים הביט למעמקי נפשו ונשמתו, לכוחותיו הגנוזים וראה את הפוטנציאל העצום שבו.
לעשו היתה עוצמה אדירה אך הוא כיון אותם להרע ולא להיטיב, הוא חטא בחוסר מימוש עצמי – במקום לנצל את כשרונותיו ומעלותיו, ביזבזם לכיוונים שליליים, למעשים בלתי רצויים ואסורים; ואילו יעקב למרות שלא היה בעל כוחות נשגבים כעשו, הגיע למעלת צדיקות גדולה ונשגבת ביותר!
כך גם למרות שכוחו של יעקב פחות משל עשו, ההשפעה הרוחנית לתיקון העולם, בתורה, מצוות ומעשים טובים, היתה על ידי יעקב ולא עשו.
המחלוקת בין יצחק לרבקה מי צריך לקבל את הברכות – עשו או יעקב – משקפת שתי גישות שונות והפוכות .
לדעת יצחק, יש להעניק לעשו ברכות = כלים, כדי לעוררו לממש את כוחותיו, ואז בכשרונות הגדולים הגלומים בקרבו, יבצע את הנדרש ממנו באופן הכי יעיל ומשובח, לכן יצחק רצה לברך דווקא את עשו;
רבקה טענה, כי הוא עלול להשתמש בברכות = בכוחות, שקיבל להוסיף ולהרע, במקום לתקן רק לקלקל, במקום לבנות רק להרוס. כי העוצמה של ברכות יצחק היא אדירה, אשר ניתן לנצל את עוצמת האנרגיה שלו לבניה ותיקון, אבל חלילה, לאידך הוא יכול להרוס ולהחריב את העולם.
לכן אמרה רבקה שיש להפנות את כל האנרגיה והכוחות (הברכות), ליעקב התמים, הצדיק והטוב, שיוסיף ויתחזק ויתעלה בטוב ובקדושה. ואז כעבור זמן , בזכות ברכות אלו שקיבל , יוכל גם להחזיר את עשו למוטב.
ההוראה מכל האמור, עלינו לדעת שאת כוחותינ ו צריך להשקיע בבניין הטוב והחסד, להוסיף בעשייה תמידית ואז הטוב יתגלה בעולם והרע יעלם מאליו.
בשעה שהגאולה תבוא, משיח יגלה את הנסתר והנעלם במעמקי הטבע הגשמי ואת הכוחות
העצומים והנשגבים שיש בכל יהודי ויהודי. לכן בימות המשיח יהיה שלימות הכל, ויתוקנו כל הענינים כי הוא יגלה את הטוב שבכל דבר, כדברי הנביא “ואתם תלוקטו לאחד אחד כל בני ישראל”.
שבת שלום
הרחבה
סיפור מותו של עשו היה טראגי: בו ביום שנקבר יעקב הוּמת גם עשו (כפי שמסופר במדרשים), כשראשו נכרת מגופו והוא התגלגל ונפל למרגלות אביו יצחק במערת המכפלה (“בגו עיטפיה דיצחק”), ושם נותר קבור, ואילו גופו נקבר חוץ למערה.
ככל המאורעות שבעולם, גם מותו וקבורתו של עשו אינם ביד המקרה, הם מכוּונים מאת ה’ ומשקפים במידה מסויימת את מהות אישיותו:
“ראשו”, כלומר שורש נשמתו ופוטנציאל כוחותיו היו קדושים ונשגבים מאוד, לכן נקבר במערת המכפלה יחד עם האבות והאמהות הקדושים, אך גופו, כלומר מצבו הנוכחי בעולם, היה מעוות ומקולקל כי פגם בכוחותיו הקדושים, על כן נקבר חוץ למערה הקדושה.
מצאצאי עשו הרשע היו גרים שצמחו לצדיקים גדולים וגדולי תורה כרבי מאיר בעל הנס (“שורש חכמת התורה שבעל פה, שסתם משנה כמותו”), והאריז”ל מסביר שהצלחות צאצאיו נעוצים בשורש הרוחני הנשגב של עשו, ששורשו “כוח גדול בחכמה” [וזה סוד הכתוב ש”ציד בפי” עשו, שהכוונה שהיו בו ניצוצי קדושה שהתגלו בצאצאיו הגרים].
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
