פרשתנו פותחת במילים “והיה עקבת שמעון”. מאחר ובתורה כל דבר הוא מדוקדק. גם עניינה של המילה “עקב” תופסת חשיבות.
חז”ל לומדים מזה, שהתורה רומזת לנו למצוות הקלות ש”אין בני אדם משגיחין בהם אלא שמשליכין אותן תחת עקביהם”. כמו שמציין זאת רש”י “מצוות קלות שהאדם דש בעקביו”. כלומר, לרוב, אנשים נזהרים במצוות קלות יותר מאשר בחמורות, ודבר זה גם מובן לפי ההיגיון.
התורה בעצם מורה לנו, לדקדק בכל המצוות כולן, ללא אפליות, כולל המצוות הקלות שבהן.
בהמשך הדברים מספר המדרש שדוד המלך לא חשש מהמצוות החמורות, אותן ודאי הקפיד לקיים. החשש שלו היה דווקא מהקלות. ועל זה הוא אמר בתהילים “עוון עקב ייסובני”. שהוא חושש דווקא מהמצוות הקלות המשולות ל’עקב’.
שאנחנו מתבוננים בזה, מתעוררת השאלה, הייתכן שדוד המלך לא נזהר במצוות הקלות שבתורה?
מפסוק בתהילים שאמר דוד המלך שם הוא העיד על עצמו “גם עבדך נזהר בהם בשָמרם עקב רב”. היינו שאנחנו רואים שהוא בהחלט הקפיד עלה מצוות הקלות, לא פחות מהחמורות.
אך ההסבר לכך הוא, זה לא שהוא זלזל באותן מצוות וקיימן פחות בהידור. אלא שמבחינתו היה מדרג במצוות. יש מצוות חמורות, ויש מצוות קלות.
אדם יכול לקיים את כל התורה כולה, עם כל פרטיה ודקדוקיה, אבל הוא עדיין מרגיש הבדל בין מצווה למצווה. מצווה מסוימת נראית חשובה יותר, ואילו השנייה נחשבת משנית ופחות חשובה.
גישה זו כלפי המצוות הקלות, כאילו שיש מדרוג ביניהם, שיש הבדל בין מצווה לרעותה, זה מה שהפריע לדוד המלך. ולכן רצה להדגיש שהיחס שלנו צריך להיות שווה לכל המצוות שניתנו.
המצוות כולן הן מהקב”ה. אנחנו, לא יכולים לדעת מה יותר חשוב ממה. כל התורה כולה היא באותה דרגת חשיבות. לכן אדם חייב להכיר שהכל הגיע בשווה מהבורא, ועלינו לקיים את כל המצוות כולן, באותו אופן.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
