בן זומא בתחילת פרק רביעי בפרקי אבות: “איזהו עשיר? השמח בחלקו”. בן זומא מתכוון לדחות את ההשקפה הפשוטה על עושר. בעוד שאנשים סבורים שעשיר הוא מי שיש לו יותר, יותר כסף, יותר נכסים, הנה בן זומא טוען את ההיפך: עשיר הוא מי ששמח במה שיש לו, משום שיש לו את מה שצריך.
הרדיפה אחרי העושר נועדה כדי להשיג את היכולת להגשים את החלומות, ולכן מי ששמח במה שיש לו הוא העשיר האמתי – משום שהוא כבר מגשים את החלום שלו.
מצד שני, אדם ששמח בחלקו הוא אחד שאינו משתפר, אינו מתקדם ואינו צומח, אדם שאינו מצפה ליותר הוא גם אדם שמנמיך ציפיות.
היהדות אינה מחנכת להנמכת ציפיות, אלא ההיפך הגמור: התורה תובעת מהאדם לנצל את מלוא החיים – גם במובן הגשמי – ולהביא לידי מימוש מושלם את כל אחד מהכוחות שהאלוקים העניק לו.
כיצד, אם כן, נוכל לתווך בין שני המקורות הסותרים הללו: בין הציווי להיות “שמח בחלקו” ובין התביעה התמידית להתקדם ולעשות שימוש טוב בהצלחות שלנו?
בואו נשים לב לדקדוק הלשון של בן זומא: “השמח בחלקו” – אבל מה פירוש המילה “חלקו”? מדוע בן זומא לא אומר מילים ברורות יותר: ‘השמח במה שיש לו‘ או ‘השמח בפרנסתו‘ וכיוצא בזה?
בדרך הטבע, כל אדם מקנא במישהו אחר. כל אחד מתהלך עם תחושה למה לו יש ולי אין? למה הקב”ה העניק לאדם ההוא תכונות שהופכות אותו לאדם מצליח ומפורסם.
התשובה של בן זומא היא: “השמח בחלקו”. עליך להבין שעבורך ממתין “חלק” ייחודי בעולם. כשם שהוא קיבל כישרונות מסוימים, כך אתה קיבלת כישרונות אחרים ואת המשימה הזו רק אתה תוכל לעשות. ולכן במקום לשאול למה לו יש, מוטב לשאול, איך אוכל לעשות הכי טוב את מה שמחכה לי?
מדוע זה כך? מדוע הקב”ה ‘מתאמץ’ לתת לכל אדם פנים ואופי משלו? הרי כאשר ילד נולד אנו שואלים באופן אינסטינקטיבי ‘למי הוא דומה’? ברור לנו שהוא צריך להיות דומה לאבא או לאימא או לסבתא, והנה הקב”ה מפתיע בכל לידה מחדש ומוכיח שהוא דומה רק לעצמו. כל ילד הוא אדם הראשון ממש.
הרעיון הוא שלכל אדם יש את “חלקו בעולם”. יש את התרומה הייחודית שהוא אמור להעניק לאנושות, ולכן הוא קיבל מאלוקים ‘ארגז כלים’ משלו עמו יבצע את שליחותו. ולכן התשובה היהודית לבעיית הקנאה היא: את מה שיש לך – אין לאחרים. כשם שהאדם ההוא מסוגל לעשות דברים שאתה אינך יכול לעשות, כך את מה שאתה יכול לעשות – הוא אינו מסוגל!.
אם כן, “השמח בחלקו” הוא לא זה שאינו שואף לכלום. זה אדם שעצוב בחלקו!. השמח בחלקו הוא זה שמתרכז במשימות העומדות לפניו. הוא לא פוזל ימינה או שמאלה, הוא לא חושב על אחרים, הוא מתעסק עם משפחתו, עם העסק שלו והיכולות שלו. ואכן בתוך השדה הייחודי הזה של ה”חלק” האישי שלו, הוא נתבע לקיים את הדרישה לעלות, להתקדם ולשגשג. לעיתים אנו מחפשים את הטוב אצל כולם – חוץ מאשר אצל עצמנו…
לכן מוטלת עלינו החובה,איש איש לחפש מהו חלקו בעולם ומהם הכוחות שלו שאותם הוא צריך לממש ולהביא לידי פועל.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
