בפרשתנו מסופר על פרעה מלך מצרים, שהתנגד לבקשת משה ואהרון לשחרר את בני ישראל ממצרים.
הפרשה ממשיכה ומספרת על עשר המכות הקשות שה’ הנחית על המצרים ושהפכו את חייהם לבלתי נסבלים. הסבל התחיל במים שהפכו לדם, לאחר מכן הרחובות התמלאו בצפרדעים ובבעלי חיים, הגוף גירד מכינים ושחין, ברד עז ירד על מצרים ובמשך 3 ימים שרר חושך מוחלט. עד שלבסוף, אחרי המכה האחרונה כל הבכורות מתו, פרעה מסכים לשלוח את בני ישראל ממצרים.
לצד זאת, אנו יודעים שמאות שנים לפני שפרעה נולד, ה’ אמר לאברהם אבינו, בברית בין הבתרים: “גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם”!
בנוסף, מיד בתחילת השליחות שלו ה’ אמר למשה, (שמות ז,א): “ויאמר ה’ אל משה ראה נתתיך אלקים לפרעה … ואני אקשה את לב פרעה … ולא ישמע אליכם פרעה, ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאתי … מארץ מצרים בשפטים גדולים”. אם כן, הרי שפרעה רק קיים את מצות ה’.
נשאלת השאלה, מדוע פרעה מלך מצרים נענש בעשרת המכות, אם הוא בסך הכל מילא את פקודת ה’? ה’ הקשיח את לבו להשאירם שם, וכיצד, אם כן, אפשר להעניש אותו על כך?
אברבנאל מבאר: כל טובו ושלמותו של האדם הוא במציאות הבחירה, והיכולת על הטוב ועל הרע כפי יצרו. ואם לא היה כן, לא היה אדם ולא היה מצווה אותו הקב”ה. כי יצירת האדם כ’יצור בוחר’, היא לא סתם דבר צדדי, אלא זו משמעות החיים. כל הסיבה שאלקים ברא את העולם היא, משום אהבתו לבחירת הטוב. ה’ רצה עולם חופשי – שהכול יהיה אפשרי בו – והאדם יבחר מרצונו החופשי בטוב.
העובדה שפרעה “מיאן לשלח העם”, לא היה (רק) מפני שהקב”ה חיזק את לבו, אלא ש(גם) הוא מצד עצמו הכביד את לבו שלא לשלח את בני ישראל. לכן, ראוי הוא להיענש על זה. באותו אופן העניש הקב”ה את המצריים על שהעבידו את בני ישראל בפרך, למרות שהקב”ה גזר עליהם ‘ועבדום וענו אותם’, אלא המצריים העבידו ועינו את בנ”י, לא בכדי לקיים גזירת הקב”ה, אלא מפני רשעות לבם ולכן נענשו על כך.
פרעה היה חייב לענות את עם ישראל כי כך נגזר מלמעלה, אבל הייתה לו בחירה מלאה האם ליהנות מהעוצמה שהייתה לו להשפיל אנשים או לבכות על התפקיד הנורא שנגזר עליו. אך פרעה לא סבל, הוא לא כאב את התפקיד הבעייתי ואפילו נהנה ממנו.
עדות לכך אפשר למצוא בעובדה שפרעה הוסיף על הסבל שלהם, הרבה יותר ממה שציוו משמים. ה’ אמר “ועבדום וענו אותם”, אך לא הזכיר רציחת נולדים ע”י המיילדות והטבעת תינוקות ביאור.
על זה הגיע לו עונש. לא (רק) על המעשים הרעים, כמו על עצם רוע הלב שבו ביצע אותם. ה’ לא מעניש (רק) על ה”מה”, אלא על ה”איך”. על הדרך הנפשית שבה נעשים הדברים, וכיון שפרעה הזדהה לחלוטין עם תפקיד האיש הרע – הגיע לו עונש חמור.
הרעיון הזה, נושא מסר עבורנו, לפעמים אנו נתקלים במצבים בעיתיים שאין לנו בהם יותר מדי בחירה מה לעשות. לפעמים אנו מרגישים אפילו שחייבים לבחור באפשרות הפחות טובה והפחות נכונה. אולם כאן באה ההדגשה על כך שלעולם נשארת הבחירה איך לעשות זאת. האם להזדהות עם החטא ו’להדר’ בו או לעשות את המינימום הנדרש?.
מכאן, שאלקים ברא את העולם בצורה כזאת, ש”אם תרצה – תתגבר עליו” ולעולם אינו מעניק ניסיון שהאדם אינו יכול לדחות אותו.
זו גם הסיבה שמענישים אדם על רוע בחירתו, אף ש’הקב”ה יודע כל מה שיהיה’, אלא שזה שהאדם בוחר ברע, הוא לא מצד ידיעת הקב”ה, אלא מצד הבחירה שלו.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
