השבוע נקרא שתי הפרשיות שאם התורה הייתה מוותרת עליהן – לא היה חסר לכאורה שום מסר מרכזי.
פרשיות ויקהל פקודי על 212 הפסוקים שבהן, הן חזרה מדויקת על פרשיות תרומה תצווה והחלק הראשון של פרשת כי תישא – אלא רק בהבדל אחד: שם הציגה התורה את התכניות, את רשימת ההוראות שמסר ה’ למשה כיצד לבנות את המשכן וכליו, וכאן התורה חוזרת ומספרת את החלק הביצועי, כיצד האומנים קיימו בדייקנות כל אחת מההוראות.
למה לחזור שוב על כל הפרטים? האם לא היה עדיף להסתפק במשפט אחד קצר: ‘ויעשו האומנים ככל אשר ציווה ה’ אותם’?
זאת שאלה גדולה משום שדרכה של התורה היא הפוכה: אין בה מילה מיותרת. התורה אינה ספר שירה שמרבה במילים כדי לתאר אווירה וסביבה. התורה היא ספר לימוד, וכיון שכן, כל אות נשקלת במאזניים ובאה ללמד משהו.
בעולם שלנו ישנו פער מובנה בין תכנון לביצוע, בין חזון למעש, בין דיבורים למימוש שלהם. התיאוריה עוסקת בעולם רעיוני מופשט, שנמצא בעיקר בתוך מוחו של המתכנן, ואילו הביצוע דורש ירידה למציאות והתמודדות עם אלפי גורמים מעשיים שנאבקים וזורעים ספקות וקשיים בדרך לביצוע.
זה בדיוק המסר המהפכני של פרשיות ויקהל פקודי: מה שעבד בתכניות – עבד גם במציאות. התורה יורדת לפרטי פרטים של הקמת המשכן כדי לומר שאם אלוקים מבקש – זה לגמרי מציאותי. הוא נותן את הכוחות לעשות את העבודה.
זה לא שהדרישות האלוקיות להקמת המשכן היו פשוטות לביצוע. הם בסך הכול היו עם נודד במדבר, לא היו ביניהם אמנים מקצועיים שעברו עשרות שנות השתלמות במפעלי האריגה, הצורפות או הליטוש. אפילו לא היו בידם את כל החומרים הדרושים להקמת המשכן. אך פרשיות ויקהל פקודי יורדות לפרטי פרטים כדי לספר שהמשכן קם ועמד על כל פרטיו.
ואם קרה שהם עשו ככל שביכולתם ועדיין לא הצליחו – אירעו גם ניסים למעלה מהטבע. למשל, הקב”ה הקים את מנורת הזהב עבור משה שלא הצליח להקימה, העננים הביאו את אבני השוהם היקרות שנדרשו עבור חושן האפוד, ואפילו נוצר עבורם באמצע המדבר בעל חיים מיוחד בשם “תחש”, שהעור שלו היה מגוון של כמה צבעים נהדרים עבור היריעות שכיסו את המשכן.
העולם הגשמי שלנו תוכנן בהתאם למפה של התורה ולכן העולם מתמזג בהתאם.
אנו מסיימים השבוע את חומש שמות שעיקרו גאולת ישראל ממצרים. השבת הזו היא גם שבת מברכים “ניסן”, חודש “הגאולה” בו נעשו נסי נסים לאבותינו. ואף אם המציאות נראית כה רחוקה לעתים מגאולה קרובה, אך דברי צדיקים קיימים לעד ונזכה בקרוב ממש לראות בהתגשמות ההבטחה “בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל” בפועל ממש.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
