בפרשתנו מסופר על בואו של יתרו כהן מדין לפני משה רבנו, שם היה מכובד וחשוב מאוד, והחליט להצטרף לעם ישראל ולהתגייר: “וישמע יתרו כהן מדין את כל אשר עשה אלוקים”. רש”י מפרש: “מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק”.
לאחר שמשה מספר ליתרו את כל הנפלאות שעשה ה’ לישראל, אומר יתרו “ברוך ה’ אשר הציל אתכם”. כתוב בזוהר על כך שעד שלא בא יתרו והודה לקב”ה, לא ניתנה תורה לישראל.
נשאלת השאלה מדוע רק לאחר דברי יתרו ניתנה תורה? הרי משה ובני ישראל אמרו שירה והודו לה’ לאחרי קריעת ים סוף, האין דיי בכך?
בתחילת הפרשה עולה מהכתוב שיתרו היה כהן במדיין. תפקיד הכהונה מתייחס לעצם היותו שר של מדיין וכהן לעבודה זרה. במסגרת כך, הכיר בכל עבודה זרה שבעולם והייתה לו השגה שכלית עמוקה. תיאור גדולתו, כבודו וחכמתו של יתרו נועדה להעצים עוד יותר את מעלתו בבואו להתגייר.
מוסבר בזוהר על הפסוק הבא: “וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור על החושך” (קהלת ב,יב’), שהיתרון בחכמה של קדושה בא דווקא על ידי הצד שחסר בידיעת חכמת התורה, כלומר כאשר יתרו בא ללמוד תורה, נתווסף כמו יתרון במעלת התורה מעצם כך שהצד שמנגד מודה על האמת. באופן זה, החושך עצמו הופך לאור, דבר הבא לידי ביטוי עוד יותר שהסכלות מודה בכך. אם כן, זו הסיבה בגינה דווקא יתרו שבא בעקבות הניסים ששמע עליהם, הוא זה שהביא לנתינת התורה ולא בני ישראל.
מדוע דווקא שני הניסים (קריעת ים סוף ומלחמת עמלק) גרמו ליתרו להתגייר?! הלא יתרו שמע וידע על כל הניסים הגדולים של יציאת מצרים (עשרת המכות, יציאת מצרים, ירידת המן) אז מדוע רק עכשיו??
מבואר בכמה מקומות שלפני מתן תורה גזר הקב”ה: “השמים שמים לה’ והארץ נתן לבני אדם”, כלומר לא היה חיבור בין שמים עליונים ותחתונים. כשביקש ליתן התורה ביטל גזרה ראשונה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים. כלומר, במתן תורה נעשה החיבור בין עליון ותחתון.
נס קריעת ים סוף שימש הן כהכנה למתן תורה ויותר מכך כחיבור דומה למעמד מתן תורה בכך שחיבר בין ים מכוסה ליבשה. עד כדי כך היה גדול הנס ש”נבקעו כל המימות שבעולם” (גמרא מסכת מכילתא יד,כא) וכל אומות העולם ראו אותו בעיניהם ממש. נוכח כך, היו יראים להילחם בישראל “נמוגו כל יושבי כנען” עד שהגיע עמלק שהעיז לצאת נגדם.
דווקא מלחמת עמלק שניסתה להראות שלא גדלה מעלתם של ישראל בעקבות הניסים שנעשו להם, היא שהביאה את יתרו להרים את כבודם של ישראל. זאת הוא עשה הלכה למעשה ע”י שהוא, ככהן מדיין, הגיע למדבר והצטרף לעם ישראל. בזה מודה שגדולתו של עם ישראל עדיין נשארה בעינה.
מסיפור הפרשה אנו למדים על הצורך ביתרון והוספה בכל העניינים השייכים לתורה ולמצוותיה. האפשרות להוסיף בענייני התורה נלמדת מנס “קריעת ים סוף”. כשם שבדרך למתן תורה נקרע הים בפני עם ישראל, כך כאשר יהודי רוצה להתקרב לתורה ומצוות יש לו את הכוח לבקוע את ‘ים’ הטרדות והבלבולים שסביבו, ולהוסיף עוד ועוד בענייני קבלת התורה.
מ”מלחמת עמלק” אנו למדים שאין לפחד מפני מלחמות המגיעות מסביבתנו. הצורך להוסיף בענייני התורה ולא להסתפק במצב הקיים, שייך ל”מלחמת עמלק”. כשם שעמלק בא להילחם עם בני ישראל בדרכם לקבלת התורה, כך גם אצל כל אחד מאיתנו. המחשבות המבלבלות שלנו, היוצרות אצלנו ספיקות שמא אין צריך להוסיף בענייני התורה – מקורם הוא מ’עמלק’, [“עמלק” בגימטריה “ספק”], ולכן אין להתפעל מהם כלל, אלא להמשיך בדרך לקבלת התורה באופן של יתרון והוספה.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
