פרשת כי תשא מספרת לנו על חטא העגל ומיד אח”כ על תיקונו על ידי בני ישראל.
זהו אחד הדברים שעד היום אף אחד לא יכול להבין, היתכן שבני ישראל, “עם חכם ונבון”, ארבעים יום לאחר מתן תורה עשו עגל? הרי שתי הדברות הראשונות: “אנכי … ולא יהיה לך … נאמרו מפי הגבורה, דווקא על הדיברות הללו הם עברו וחטאו?כמו שהמדרש אומר הקב”ה אמר למשה: “ישראל הניחו השמונה שנתתי להם על ידי משה וחטאו בשתים ששמעו מפי” .
ככל שמנסים למצוא הסבר לזה אי אפשר להבין כיצד יתכן כזה חטא. משה רבינו היה צריך לעלות שוב לקב”ה ולבקש רחמים על עמו ישראל כדי שהקב”ה ימחל להם על כך. ולבסוף ביום הכיפורים מחל הקב”ה לבני ישראל, כמו שרש”י מביא בפרשתנו “ב-י’ בתשרי נתרצה הקב”ה לישראל בשמחה ובלב שלם ואמר לו למשה סלחתי כדבריך, ומסר לו לוחות אחרונות, וירד והתחיל לצוותן על מלאכת המשכן”.
הדרך שהקב”ה הורה לישראל לכפר על חטא העגל זהו דווקא על ידי בניית המשכן, לכן המשכן נעשה מזהב, כמו שהמדרש תנחומא אומר “יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו העגל”.
כשאנו קוראים על בניית המשכן ולומדים על הכלים, אפשר להבין מדוע צוה הקב”ה לעשות את הארון, המנורה, השולחן המזבח, אבל יש דבר אחד שמעורר שאלה, מה הצורך בכרובים?
הכרובים היו מעל הכפורת שמכסה את הארון. הם היו בדוגמת פרצוף של תינוק זכר ונקבה, “ובשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגלין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה” (יומא נד, א).
כמו שהגמרא אומרת “פניהם איש אל אחיו בזמן שישראל עושין רצונו של מקום”(ב”ב צט, א).
הכרובים היו נראים כמו גבר ואשה והם היו ה’מדד’ ו’אבן הבוחן’ ששיקפו את היחסים בין עם ישראל והקב”ה, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום היו הכרובים מחבקים אחד את השני, אבל בזמן שאין עושין רצונו של הקב”ה כל אחד מהכרובים היה מסתכל לכיוון אחר.
כאן נשאלת השאלה שכולם שואלים, הרי כל מטרת בניית המשכן היה, כאמור, על מנת לכפר לישראל על חטא העגל, שהחטא היה שהם עשו ‘צורה’ מסויימת ועבדו לה, כאן, בתוך בית המקדש, עושים צורות של אנשים על ארון הברית?! הרי על זה כתוב במפורש בדיברה השניה שאותה שמענו מהקב”ה בעצמו “לא תעשה לך פסל וכל תמונה”, אילו כאן הקב”ה מצווה במפורש שנעשה “פסל” של תינוק בתוך בית המקדש!
ישנו מושג הידוע של “תשובת המשקל”, כלומר, כיצד ניתן לדעת שיהודי חזר בתשובה בשלימות, אומר הרמב”ם (בהלכות תשובה) “איזוהי תשובה גמורה זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופרש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכישלון כוח, כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתיחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכוח גופו ובמדינה שעבר בה ופרש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה”.(למרות שזה חלק מהציטוט)
כאשר נמצאים באותו מצב ממש ולא חוטאים זוהי תשובה שלימה וגמורה. לכן כאן, היות שעם ישראל חטא בחטא של עשיית “פסל מסכה” מזהב, לפיכך בתור “תשובת המשקל” היה עליהם לעשות צורה מזהב, לא רק שזה לא יהיה לשם עבודה זרה, אלא זה יהיה הדבר שמקרב אותם אל הקב”ה יותר מכל דבר אחר, כמו שהמדרש (ילקוט תרומה) אומר “יבוא זהבו של כפורת ויכפר על זהבו של עגל”.
היות שכל המטרה של המשכן היה כדי לכפר על מעשה העגל דווקא בו עשו צורות מזהב כדי שעל ידי זה הם יבואו לידי תיקון של אותה חטא העגל.(אולי אפשר להכניס בתוך המשפט הקודם)
כיום לאחר שנחרב בית המקדש אנו עדיין עסוקים בלכפר על חטא העגל, כדברי המדרש “אין לך דור ודור שאינו נוטל מחטאו של עגל”.(המשפט קשור להמשך האם מתאים)
כיצד מכפרים על החטא בימינו? אלא שגם היום ישנן מצוות שאנו עושים באמצעות זהב, כמו הטבעת זהב שבאמצעותה מקדש החתן את הכלה, למרות שניתן היה לקדש עם טבעת כסף. בית הכנסת שמשתדלים להדר אותו בזהב.
כאן אנו באים להלכה “שלושים יום קודם החג”, כתוב בשולחן ערוך(סימן תקכ’ט סעיף ב’) הלכה הקובעת שלפני כל חג על הבעל לקנות לאשתו בגדים או תכשיטין, ואע”פ שלא כתוב שזה צריך להיות דווקא זהב, בפשטות תכשיטים זה בדרך כלל מזהב.
יש לומר בדרך אפשר, מדוע המצוות שמקיימין בזהב הם דוקא כאלה שהגברים מחוייבים לתת לנשים, היות שכידוע הנשים לא רצו לתת את תכשיטי הזהב שלהן לעגל, הגברים היו אלו שתרמו זהב לעגל וכמו שרש”י מביא על המילים “באזני נשיכם” , “אמר אהרן בלבו הנשים והילדים חסים בתכשיטיהן, שמא יתעכב הדבר ובתוך כך יבוא משה, והם (הגברים) לא המתינו ופרקו מעל עצמן”.
שהגיעו לבניית המשכן הנשים שמחו לתרום, וכמו שהרמב”ן אומר על הפסוק “ויבואו האנשים על הנשים” (שמות לה, כ”ב) “כי טעם על הנשים שהן היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן”.
היות שהאריז”ל אומר שהדור שלנו הוא גלגול של דור המדבר, לכן רואים שדווקא בדורנו יש לגברים את האפשרות לתת מתנות מזהב לנשים שזהו תיקון ו’תשובת המשקל’ על חטא העגל.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
