בפרשתנו מופיע המנהיג הראשון של העם היהודי, משה רבינו. אנו לומדים שכשהקב”ה ביקש ממנו להוציא את עם ישראל ממצרים – “לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים”. 

משה מתחיל להתווכח עם הקב”ה, ויכוח שנמשך על פני שבעה ימים תמימים. משה מעלה טענות שונות מדוע אין הוא האדם הראוי והמתאים להוציאם ממצרים. שרואה משה שקיבל מענה לכל קושיותיו, הוא מבקש בכל זאת למצוא שליח אחר ואומר לאלוקים “שלח נא ביד תשלח”. כלומר תעביר את מסר ההנהגה כפי שאתה רגיל (כלומר אהרון), או למי שעתיד להכניס את עם ישראל לארץ. 

נשאלת אפוא השאלה מדוע משה התחמק ולא רצה בשום אופן ללכת לגאול את בני ישראל ממצרים? כולנו יודעים שמשה “אוהב ישראל היה”, ומכאן שאם הקב”ה רק רומז לו לגאול את ישראל ממצרים הרי שהוא היה צריך להסכים מיד. 

מביא רש”י דבר מעניין מאד: “וכל זה שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו”, כלומר, ראשית, משה רצה להעניק כבוד לאהרון אחיו, שהיה גדול ממנו ושימש את בני ישראל כמנהיג. בנוסף, הוא אכן חשב שאחיו ראוי יותר ממנו לתפקיד הזה, ולכן הוא רצה שהקב”ה ימנה את אהרן. 

יותר מכך, טענתו המרכזית של משה רבנו כלפי הקב”ה, וכפי שאומר המדרש: “שהיה משה אומר עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים פ’ שנה, אמר משה עכשיו אכנס בתחומו של אחי והיה מיצר”. כלומר, משה רבנו לא היה בארץ מצרים במשך שישים שנה (או לפי דעה אחרת ארבעים שנה)!. אהרון, לעומתו, היה המנהיג והנביא ככתוב: “אהרן היה במצרים ומתנבא להם לישראל שעתיד הקב”ה לגאול אותם”, דהיינו, הוא היה בפועל המנהיג של העם היהודי במצרים. על כן הוא חש צער כלפי אהרון שמא הוא מזיז אותו ממקומו הטבעי כמנהיג העם.  

רק אחרי שהקב”ה אמר לו שאהרון לא יטור עליו טינה, שהוא עולה לגדולה, משה רבינו הסכים ללכת למצרים.

אם כך נשאלת השאלה, מדוע למרות כל זאת ה’ בחר במשה ולא באהרן לתפקיד של גאולת העם ממצרים? 

כדי להבין זאת, בואו נתבונן בפעם הראשונה שבה אנו פוגשים את משה רבנו, ובדבר הראשון שכתוב בתורה שהוא עשה בחייו. 

משה רבינו יוצא לרחוב ומבחין בשוטר מצרי מכה יהודי ואז, “ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול”. מדרש רבה מביא פרשנות עומק לדבר וכותב: “וירא כי אין איש ר’ יהודה אומר ראה שאין מי יעמוד ויקנא לשמו של הקב”ה”. כלומר,  משה ראה שמכים יהודי ברחוב ואף אחד לא קם להגן עליו, לא מבין המצרים ולא מהיהודים. 

משה רבנו לא חשב פעמיים בשעה שראה שיהודי נמצא בסכנה והורג את המצרי. זו הייתה מסירות נפש מצדו, כמו שאכן אנו קוראים אחרי כן “וישמע פרעה ויבקש להרוג את משה”. 

תכונה זו חיפש הקב”ה במנהיג; הוא חיפש אדם שלא יהסס לרגע למסור את נפשו עבור יהודי שני, זאת הוא מצא אצל משה ולא אצל אהרן הכהן. 

כמו שאכן מצינו במדבר כשהגיע חטא העגל, היה זה משה שנעמד ואמר “…ואם אין מחני נא”. כלומר, הוא זה שהיה מוכן לעמוד בפני בורא העולם בכבודו ובעצמו ולומר לו “אני לא אתן שזה יקרה” שתמחה את עם ישראל. 

ההוראה מכל האמור, הלל הזקן אומר בפרקי האבות “ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש”. כשמגיעים למקום ופונים כה וכה, מסתכלים לכל הצדדים ומנסים למצוא אם יש מישהו שמוכן לעשות משהו למען היהדות (“וירא כי אין איש”) ומגלים שאין מי שמעוניין להתמסר לעניין, אומר לנו הלל הזקן “השתדל להיות איש”. כלומר, תהיה אתה זה שלומד ממעשיו של משה רבנו, תיקח יוזמה ואל תחכה לאחרים.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי