הסוכה צריכה להיות עשויה משלוש דפנות לפחות, העשויות מחומר חזק וקשיח. בחב”ד מקפידים שתהיה גם דופן רביעית (לפחות טפח). חלל הסוכה יהיה לא פחות מ-58 ס”מ רבועים. יריעת בד כשהיא לעצמה אינה נחשבת דופן. אם רוצים בכל זאת להשתמש בבד, יש לקשור חוטי ברזל סביב מסגרת הסוכה, במרווחים של כ-20 ס”מ מהרצפה עד לגובה של 82 ס”מ, או לחבר פסי עץ למסגרת הסוכה באותם מרווחים. על הסוכה להיות תחת כיפת השמיים ולא תחת ענפים.

חשוב להבהיר כי סוכה שנבנתה מקרשים שנלקחו ללא רשות – היא סוכה גזולה ואסור לשבת בה ולברך בה.

הסכך צריך להיות מן הצומח בלבד. עליו להיות צפוף, כדי שרוב שטח הסוכה יהיה מוצל. אסור להשתמש בסכך שנקטף ללא רשות. גם בחצר של בית משותף אסור לגזום סכך מן העצים מבלי לקבל את רשות הוועד. מותר להשתמש ב”סכך לנצח” העשוי מהצומח בלבד ובתנאי שאינו משמש לשימושים אחרים. כסוי הסוכה בסכך הוא הפעולה האחרונה שיש לעשות בבניית הסוכה, כלומר, תחילה יש לבנות את הדפנות ורק לאחר מכן להניח את הסכך.

מי כשר לבנות סוכה:

את הסוכה צריך לבנות מי שמחוייב במצוות סוכה. את הדפנות יכולים להקים גם ילדים, אך את הסכך יניח יהודי בן 13 ומעלה. מאחר ואישה אינה חייבת בסוכה, אין היא יכולה לקיים את מצוות בניית הסוכה ולא תניח את הסכך.

ברכת “לישב בסוכה”:

מצוות הסוכה היא לדור בה, כנאמר בתורה: “בסוכות תשבו שבעת ימים”, ופירשו חז”ל “תשבו – כעין תדורו”. כלומר, בימי חג-הסוכות נעשית הסוכה ביתו העיקרי של האדם. על-כן מצוות הישיבה בסוכה כוללת כל דבר שדרך האדם לעשותו בביתו: אכילה ושתייה, שינה, לימוד תורה, שיחת רעים וכו’. בלילה הראשון, חובה לאכול בסוכה לפחות ‘כזית’ לחם.

כאשר אוכלים בסוכה לחם (בשיעור של יותר מ’כביצה’ (ששיעורה 54 סמ”ק), או שותים כוס יין, מברכים את ברכת ‘לישב בסוכה’, מיד לאחר ברכת ‘המוציא’ (על הלחם) וברכת ה’גפן’ (על היין).

עוגות ושאר מיני מזונות מעל השיעור האמור, חייבים לאכלם בסוכה. למנהג חב”ד – מברכים ‘לישב בסוכה’, אולם יש נמנעים מלברך אלא על הלחם והיין, כאמור.

נוסח הברכה:

“ברוך אתה א-דני אל-הינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה”.

כבר במשנה מוזכר כי רצוי שלא לאכול ולשתות מאומה, אפילו מים, מחוץ לסוכה. למנהג חב”ד מהדרים בכך, אך אין לברך על כך ‘לישב בסוכה’.

“ברכת שהחיינו”

בליל חג הסוכות מצווה על כל יהודי לאכול בסוכה (גם אם הוא לא רעב…).  בה ‘קידוש’ ומעתה ועד שמחת-תורה (ולא עד בכלל) אוכלים את כל הארוחות בסוכה. אחרי ה’קידוש’ מברך המקדש את ברכת ‘לישב בסוכה’, וכן ברכת ‘שהחיינו’ (בעת אמירת ברכה זו מתכוונים גם על מצוות בניית הסוכה):

“ברוך אתה א-דני א-לוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה”.

שאר המסובים מברכים ברכת ‘לישב בסוכה’ אחרי ברכת ‘המוציא’ על החלה (לחם), אך אינם מברכים ‘שהחיינו’, שיוצאים ידי חובת ברכה זו מהמקדש.