בפרשתינו מסופר על יציאת מצרים. עם ישראל יצא מנס קריעת ים סוף והחל להתקדם במדבר. לאחר צעדה בת שלושה ימים, נגמרו מי השתיה. מיליוני אנשים, נשים וטף באמצע המדבר וללא מים. המחנה עצר על יד נווה מדבר בשם “מרתה” בו זרמו מים, אך המים היו מרים ולא ראויים לשתייה. העם החל לבקש ‘מים’, וה’ הורה למשה לזרוק ענף עץ אל תוך המים והם הפכו להיות מתוקים באופן ניסי.
אחרי שהתרחש הנס, עם ישראל עבר הכנה ראשונה לקראת המעמד הגדול בהר סיני. ה’ ציווה במרתה כמה מצוות ראשונות לקראת מתן תורה והן שלוש מצוות:שמירת שבת, כיבוד אב ואם והלכות בית משפט עברי.
מדוע בעצם היה צריך לצוות על כיבוד הורים עוד לפני מתן תורה?
הבסיס הפשוט למצוות כיבוד הורים הוא טבעי ואנושי: “הכרת הטוב”. בעולם כולו אין אנשים שאנו חייבים להם טובה כמו שני ההורים שהקדישו את חייהם בשבילנו.
חובה נוספת ומרוממת הרבה יותר היא לכבד ולירא מאבא ואמא כיוון שהם שותפיו של הקב”ה ביצירתינו. הורים הם הדבר הכי קרוב לאלוקים בעולם הזה, הם הביטוי הכי מוחשי של מתן חיים ובכך הם הצינור הישיר המקשר בין הילד והקב”ה. כל אב ואם שחובקים תינוק חשים שהם שותפים לפלא, למעשה על טבעי, ללדת ילד זה מעשה שובר שגרה. אדם מסוגל לפתח חומר גשמי, אך אינו יכול לתת נפש וחיים, והנה בלידת ילד, זוכים ההורים להתעלות מעל מציאות פשוטה ורגילה ולהביא אדם- בשר דם ונפש לעולם.
ולכן, לכבד ולירא אותם זה עצמו מוביל להכרה במציאות הבורא. מעבר לכך, זה הצעד הראשון בדרך לכבד ולהעריך את בורא העולם, כי מי שמעריך את חייו ומודה להוריו על כך – בוודאי ימשיך הלאה ויהיה ירא מפני הבורא בעצמו. אך מי שמזלזל בהוריו – עשוי חלילה להמעיט גם במה שקיבל מהשותף הגדול שלהם, מהאלוקים בכבודו ובעצמו. וכיון שהם בעצם היוצרים הכי קרובים אל היוצר הגדול, מכאן החובה לכבוד ויראה כלפיהם.
מצוות כיבוד הורים מופיעה על גבי הלוח הימני בעשרת הדברות, לאחר ארבע הדיברות העוסקות בכבוד שמים וזאת למרות שלכאורה היה מתאים לקובעה בלוח השמאלי העוסק במצוות חברתיות של תיקון העולם (“לא תגנוב, לא תרצח, לא תחמוד”), אלא שכיבוד הורים הוא הצעד הראשון בדרך ליראת הבורא- יראת שמים: מי שמכבד את ההורים – יבוא בקל וחומר לכבד ביראה את הקב”ה.
ההיבט הייחודי של מצוות כיבוד הורים נוגע בעניינים מעשיים פשוטים וחשובים ביותר: מערכת היחסים בין הורים לילדים יודעת עליות וירידות ולעתים ילדים חשים כעס ואכזבה מהתנהגות ההורים. במקרה קיצוני, הורה יכול להזניח ילד ולהשאיר אותו לגדול לבד עם אחד ההורים או במשפחת אומנה וכיוצא בזה, והמצבים הללו מעלים תמיד את השאלה על גבולות החיוב של “כיבוד הורים”- האם חובה לכבד אותם על אף המעשים הנ”ל:
הכרעת השאלה תלויה בשני הביאורים שהבאנו. כל עוד יסוד כיבוד הורים הוא הכרת הטוב, יכולים להיות מצבים קיצוניים בהם אין לילד הכרת הטוב כלפי הורה מזניח וקשה, אולם לפי היסוד השני, ששורש הכבוד נעוץ בעצם העובדה שההורים זכו להיות שותפים של האלוקים ולהביא את הילד לאוויר העולם – הם ראויים לכבוד מצד עצם היותם הורים.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
