בחודש אדר חז”ל נותנים לנו ציווי מפתיע: “משנכנס אדר מרבים בשמחה”.
היינו לא חשוב מה מצב הרוח שלך כרגע, איפה את/ה גר/ה וכמה אתם
מרוויחים, לוח השנה אומר שעכשיו הזמן לשמוח.
חודש אדר הוא חודש שונה לחלוטין מכל חודשי השנה. בעוד שאנו מכירים ימים
שמחים, כמו פורים, פסח או שמחת תורה, חודש אדר הוא החודש היחיד בשנה
שכולו שמח. מתחילתו עד סופו.
מקור החידוש הזה הוא במגילת אסתר: והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה
ומאבל ליום טוב. הדבר לא נשאר ברמת העיקרון, אלא נוגע לחיים עצמם.
הגמרא קובעת כי כל החודש הוא בעל מזל: תענית כט: יהודי שיש לו דין עם
נכרי, יתחמק ממנו בחודש אב שרע מזלו, ויימצא לו בחודש אדר, שטוב מזלו.
השמחה באדר היא לא בגלל פורים, היא מטעם אחר לחלוטין: בגלל ז’ אדר.
שכן בחודש הזה נולד האיש שגרם לכל החגים היהודיים גם יחד: לפורים,
פסח ולכל השאר.
הרי הגורל של המן נפל בחודש אדר “ולא ידע שבו נולד משה”. משה הוביל את
נס הפסח, ובעצם הוא המקור לכל מה שיש לעם היהודי. ולכן זאת שמחה של
חודש שלם – על כל מה שנתן החודש הזה.
יש להוסיף, שמוכח באופן פשוט כי הזכות של ז’ אדר מועילה לכל ימי החודש.
שהרי הנס אירע ביום אחר בחודש –בי”ג אדר, ומוכח שהמזל של משה
מתפשט על כל ימי החודש.
השמחה אצל יהודי היא חובה קבועה. הרמב”ם מחדש חידוש גדול להלכה, כי
יהודי חייב לקיים את כל המצוות מתוך שמחה. לא מספיק לעשות את מצוות ה’
בידיים או ברגליים, אלא יש לעשות זאת מתוך שמחה.
שמחה זה רגש שבלב ואיך אפשר לבקש מיהודי שירגיש בצורה מסוימת.
נשאלת השאלה, כיצד ניתן לצוות על יהודי תמיד להיות שמח ובפרט בחודש
אדר במשך כל החודש כולו?
הרמב”ם: “השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה … עבודה גדולה היא” …
הלשון ‘עבודה’ וכל שכן ‘עבודה גדולה’ מורה שזהו עניין הדורש עמל ויגיעה,
עניין הקשור עם שינוי הטבע והרגילות.
כלומר, לא חייבים להיוולד שמחים, אפשר גם להיעשות כאלו. בכל מקום, בכל
זמן, האדם יכול לבחור להיות שמח. הוא רק צריך לעבוד על זה.
השמחה היא חשובה, משום שהיא מביאה את האדם אל מקסימום היכולות
שלו. אדם שמח הוא מרוכז, הוא יעיל, הוא מלא כוח, הוא נלהב, ומדבק אחרים
בהתלהבות שלו. אדם שמח פורץ את כל החסימות והמניעות שעומדים בפניו
ומדלג מעליהם בקלילות. אדם עצוב, לעומת זאת, מאבד את רוב היכולות שלו.
הוא כבוי, הוא עייף, הוא לא מרוכז והוא בעיקר – חסום.
כדברי הזוהר, השמחה חשובה גם בשביל לקבל שפע מלמעלה. שכן אותם
פנים שהאדם מראה למטה, אותם פנים מראים לו מלמעלה. כאשר האדם פורץ
את הגדרים שלו ומתנהל מתוך שמחה, הדבר פורץ גם את הגדרים למעלה
ומעניק לו שפע שלא על פי חשבון וכללים.
אם כן, השמחה היא לא זכות אלא חובה והיא המנוע של כל העשייה והשפע
מלמעלה של היהודי. שמחה היא לא אופי ולא גזירת גורל, היא בחירה.
מצות חודש אדר היא אפוא, למלא את הראש במחשבות טובות, להימנע עד
הקצה האחרון ממחשבה מדאיגה או מייאשת. לדבר בפה על החלקים היפים
בחיים, ולתת לגוף ליהנות מהשמחה להיות יהודי. האושר מוביל לחיוך, אבל גם
חיוך מוביל אל האושר.
להתרגל להודות, לראות את הטוב בחיים ולציין אותו באופן ברור בדיבור
ולהתמלא אושר ממנו. מעל הכול והחשוב מכול: מחשבות טובות. די להזכיר
את דברי הזוהר כי המילה “בשמחה” היא אותיות “מחשבה”!. כיון שהכול תלוי
בראש, ואם מקפידים לחשוב טוב ולהתרחק ממחשבות שליליות ומדכאות –
נהיה טוב. ואז שמחים כפשוטו ממש.
