ידוע המשל החסידי שבמשך כל חודש אלול ”המלך נמצא בשדה” . בחודש אלול מאירות בו י”ג מידות הרחמים של הקב”ה, התגלות אלוקית שונה משאר חודשי השנה. משל למלך שכשהוא נמצא בהיכל מלכותו אין המוני העם יכולים לגשת אליו ; רק יחידי-סגולה ומובחרים זוכים להיכנס אל המלך. אבל כשהמלך יוצא מארמונו אל השדה, אל העם, יכול ורשאי כל אדם לגשת אליו ולשוחח עמו; והמלך, מצידו, מקבל את כל הבאים בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם.
בחודש אלול הקב”ה הוא בבחינת מלך היוצא אל השדה. כל השנה כולה נדרש מהיהודי מאמצים רבים כדי להגיע אל הקב”ה. האדם נדרש לזכך את עצמו, לקדש את גופו ונפשו, לעסוק הרבה בתורה ובתפילה, ורק אם הוא מגיע למדרגה גבוהה, הוא זוכה להתקרב מעט אל הקב”ה. הקב”ה דומה אז למלך הנמצא בארמונו, אשר לא כל אדם יכול להגיע אליו. אבל בחודש אלול הקב”ה יוצא אל ה’שדה’, הוא יוצא אל העם. הוא מסיר את כל המחיצות וההגבלות ומאפשר לכל מי שרק רוצה בכך לגשת אליו, להתקרב אליו, לדבוק בו. והוא מקבל את כל הבאים בסבר פנים יפות ובפנים שוחקות.
חודש אלול שונה במהותו מכל ימות השנה. בחודש זה הקב”ה מתקרב אלינו בצורה מיוחדת . לפנינו פתוחים כל השערים וכל המחיצות. רק דבר אחד הוא מבקש מאיתנו לשוב אליו. הדבר היחיד שנדרש מאיתנו הוא לצאת אל המלך. לנצל את הזמן היקר הזה להתעוררות אמיתית של תשובה ומעשים טובים. ליתר דבקות בה’. ודאי אפוא שהיציאה אל המלך צריכה להיות בשמחה גדולה. (לקוטי תורה פרשת ראה לב,א)
