בפרשת השבוע מסופר על מלחמת ה’ במדין, כאשר בני ישראל נלחמו – על פי הוראתו של הקב”ה – בעם המדיני שהיה צורר לעם ישראל. התורה מספרת באריכות על השלל שהביאו בני ישראל ממדין, ואף מפרטת את המניין המדויק של כל השלל. מה שמפתיע הוא, שכל הסכומים הם במספרים ‘עגולים’, ולא רק ‘עגולים’ במובן של עשרות או מאות, אלא ‘עגולים’ במובן של אלפים! ללא שום חריגה.
צאן –  (675,000(. בקר – (72,000). וחמורים – (61,000(.

מדובר בתופעה לגמרי לא רגילה, העניין נעשה לא ברור עוד יותר לנוכח העובדה שלהקת הצאן או חבורת החמורים של המדיינים הם דבר חי ומשתנה. כאן הלך לעולמו איזה חמור חולה, ושם המליטה העז במזל טוב, כמה גדיים נמכרו על ידי המדיינים, ולעומתם נקנו אחרים. כל הדינמיות  הזו הביאה לנתון של מספר בהמות מסוים שעם ישראל קיבל. מספרים שבכל רגע יכלו להשתנות מכל מיני סיבות אך בפועל נשארו ‘עגולים’.

נשאלת השאלה, ידוע שהקב”ה אינו עושה ניסים לחינם, למען איזו מטרה עשה נס זה ?

התשובה נעוצה במה שאמר הקב”ה לבני ישראל לעשות עם השלל העצום. הקב”ה ציווה כיצד יחלקו אותו: מחצית מהשלל יקבלו “כל העדה”, עם ישראל בכללו, ואת המחצית השניה יחלקו בין אנשי הצבא, אלו שלחמו בפועל בתוך המלחמה.
כיון שהקב”ה אמר לחצות את השלל, ואם המספר לא יהיה זוגי – איך אפשר יהיה לחצות?! הרי ישאר כבש אחד או חמור אחד שלא נדע מה לעשות אתו! לכן ‘סידר’ הקב”ה מראש שכל השלל יהיה זוגי, וכך תהיה אפשרות ביד בני ישראל לחלק את השלל בצורה שווה, מבלי שום עודף שיגרום ל’בעיה’ בחלוקה זו.

אלא שזה רק מסביר מדוע הכל יצא זוגי –  אך מדוע הכל יצא במספר מדוייק של אלפים?!
ההסבר מובן מתוך המשך דברי הקב”ה. הקב”ה אמר שיחלקו את השלל בין העם הכללי לבין החיילים בפועל, ואחר כך הוסיף עוד ואמר שמתוך שתי המחציות הללו – צריך להרים תרומה מיוחדת לקב”ה. מתוך אותו חצי שקיבלו העם הכללי הם צריכים להרים “אחוז מן החמשים”, כלומר: על כל חמישים ראש – לתת אחד קרבן לקב”ה. ומעין זה באותו חצי שקיבלו אנשי הצבא הם צריכים לתת על כל חמש מאות – קרבן אחד לקב”ה.
ולפי זה מובן מדוע סידר הקב”ה את הכל בסכום עגול ומדוייק של אלפים:
אם החמורים, לדוגמא, היו קצת פחות משישים ואחד אלף – אפילו אם היו מסתדרים במספר זוגי והיה אפשר לחלק את השלל בין העם לבין הצבא, עדיין היתה בעיה עם החלוקה לחמש מאות: אנשי הצבא הצטוו לחלק את השלל שקיבלו לחמש מאות, ולתת את החלק החמש-מאות לקרבן. אם המספרים לא היו כל כך עגולים ומדויקים, היתה יוצאת שארית מסוימת, ושוב היתה בעיה בקיום ציווי הקב”ה לחלק את השלל לחמש מאות ולתת את החלק החמש מאות לה’.
לכן דאג הקב”ה וסידר זאת מראש, שיהיה הכל בדיוק במספר אלף, וכך – החצי של אנשי הצבא יהיה בדיוק במספר חמש מאות, ואפשר לקיים את דברי ה’ על הרמת אחד מן החמש מאות בצורה מדוייקת ובלי שום פשרות.

המסר מרעיון זה הוא חד וברור: עלינו לדעת שכאשר הקב”ה מצוה אותנו לקיים מצווה מסוימת, אין לחשוש ולפחד מפני כל הקשיים שבעולם שעלולים לכאורה להפריע לקיום המצוה, כי הקב”ה בכוחו לסדר את העניינים בצורה הכי טובה, כדי שנוכל לקיים את המצוה בצורה הכי נכונה ומדוייקת, ללא שום וויתור ופשרה, אלא בשלמות הכי גדולה.

אם חשבת לקיים מצווה כלשהיא, תפילין, כשרות, טהרת המשפחה וכו’ אבל מה לעשות, הנתונים שלך, הסדר יום שלך, החברה שסביבך, המצב בכלל – הכל לא מאפשר, עליך לדעת שהקב”ה נותן הציווי- הוא יתן לך את כל האפשרויות וכל הכוחות כולם – לבצע!

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי