הפרשיות הללו שאנו קוראים בשבועות האחרונים עוסקות בסיפור של מכירת יוסף. התורה מקדישה כשליש מספר בראשית לסיפור הזה, והשבוע אנו קוראים את הסיום המשמח של הפרשיה כאשר יוסף מתוודע אל אחיו ואומר “אני יוסף” ונופל על צווארי אחיו ועל צווארי בנימין ובוכה, ובנימין בוכה על צוואריו. מיד לאחר מכן מבקש יוסף מאחיו “מהרו ועלו את אבי ואמרתם אליו .. רדה אלי” וכו.
יעקב אבינו אהב את יוסף בנו יותר מכל אחיו בגלל מעלותיו. אנו קוראים את ההרפתקאות והעלילות הסבוכים שעבר יוסף; הוא נמכר לעבד ועמד לפני הנסיון הגדול של אשת פוטיפר שניסתה לפתות אותו ולהביא אותו למצב שאין ממנו דרך חזרה כמעט והוא עמד בנסיון וניצל. בהמשך,כשהוא ישב בכלא, היה מוכן לעזור ולסייע לאסירים אחרים שר המשקים ושר האופים. ואח”כ כשעלה לגדולה ונעשה משנה למלך לא שכח מהיכן הוא בא ונשאר ביהדותו נאמן לה’ ולתורתו, ובתוך ים של עבודת אלילים וערוות הארץ גידל את שני בניו מנשה ואפרים להיות יהודים נאמנים לה’ ולעמו. ולבסוף – הנסיון הגדול ביותר כאשר אחיו הגיעו למצרים, לא רק שהוא לא התנקם בהם ולא החזיר להם רעה אלא להיפך, הוא מחל להם בלב שלם ועוד ניחם אותם שהם בעצם עשו דבר טוב וחזר ואמר להם זאת כמה פעמים. ובנוסף לכל זה הוא גמל טובה תחת רעה ונתן להם חיבוקים ונשיקות.
התנהגות כזאת זהו דבר שנשגב מכוח אנוש להבין זאת, כיצד אדם יכול למחול באמת ובתמים ולא להרגיש בלב איזה טינה או כעס על מי שעשו לו רעה. יוסף הצדיק הגיע במעלותיו לפסגת הרוחניות הגבוהה ביותר שיש ביכולת אדם להגיע אליה. אך כשקוראים את הברכות שיעקב אבינו בירך את בניו לפני מותו – בפרשת ויחי – אנו מגלים שהוא בחר דוקא לברך את יהודה שממנו תצא מלכות בית דוד “לא יסור שבט מיהודה (מדוד ואילך רש”י) עד כי יבא שילה )מלך המשיח שהמלוכה שלו – רש”י(“..לכאורה דבר זה אינו מובן כלל,הלא יעקב אבינו עצמו מינה את יוסף להיות הממשיך שלו בזה שלימד אותו את כל הסודות שקיבל משם ועבר וכן נתן לו את כתונת הפסים, ובנוסף לזה יוסף הוכיח שהוא ראוי למלכות כפי שאכן קרה בפועל, בנוסף לכל הנסיונות שהוא עבר.
ואם כן מדוע כאשר הוא מגיע לרגע האמת לפני מותו מעדיף יעקב את יהודה על פניו של יוסף. מה מצא יעקב אבינו ביהודה שדוקא הוא מתאים למלוכה יותר מאשר יוסף?!בסוף הפרשה, כאשר יעקב אבינו מתכנן לרדת מצרימה, אנו קוראים “ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה” (לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה – רש”י.( יעקב אבינו שלח את יהודה להקים ישיבה בגושן, שכשהוא יגיע תהיה שם כבר ישיבה קיימת.לכאורה זה אינו מובן כלל: יוסף הוא השליט והוא המושל, הוא זה שנותן להם את כל ארץ גושן ואם יעקב אבינו מעוניין להקים שם ישיבה עליו לשלוח מסר ליוסף שיקים ישיבה והוא בשמחה היה עושה הכל בהתאם לבקשת אביו, הרי בשביל ה”שליט” זהו דבר קטן-ערך ולא משמעותי.
ואם כן מדוע בחר יעקב לשלוח את יהודה – שלא מכיר אף אחד במצרים, לא מכיר את השפה, לא מכיר את המנטליות, לבוש בבגדים מוזרים – שצריך לחפש מתווך שיסייע לו במציאת בנין מתאים, לשכור את המבנה ולערוך חוזה, שכל זה כרוך במניעות ועיכובים רבים במקום לתת ליוסף מושל מצרים הוראה לעשות זאת, בשעה שכל המנגנון הממשלתי נתון למרותו ובידיו והוא יכול אף להקים עיר שלימה בשביל היהודים…אלא שיעקב אבינו הבין שבירידה לארץ מצרים החלה הגלות של עם ישראל, ובגלות לא תמיד הממשלה היא בעד היהודים.
אמנם כעת הממשלה נתונה בידיים יהודיות אבל זה מצב זמני ומתחלף, יחלוף זמן-מה והמצב הזה עשוי להשתנות כפי שראינו במשך ההיסטוריה שרוב השנים היו רוב הממלכות במדינות השונות נגד היהודים. לפיכך רצה יעקב להקים ישיבה שמיוסדת על מסירות נפש ועל הליכה נגד הזרם.
יעקב רצה לסלול דרך של יהדות טהורה שאינה תלויה בחסדיו של מלך או שליט, גם במדה שהשליט הוא לא טוב ליהודים. היהדות תמשיך להתקיים בכל מקרה, ולכן הוא לא רצה להשתמש ביוסף אע”פ שיוסף יכול היה להקים ישיבה לתפארת. יוסף היה ראש הממשלה, אבל מה יקרה ביום שהממשל יסרב לתמוך ביהדות – הרי כולם ירימו ידיים.
כדי להקים ישיבה כזו שלח יעקב דוקא את יהודה. מהי הסיבה לכך?בתחילת הפרשה אנו קוראים שיוסף רצה להשאיר אצלו רק את בנימין לעבד, ולתת לשאר האחים לחזור הביתה. “האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי לעבד ואתם עלו לשלום אל אביכם”, ואז ויגש אליו יהודה” – כל האחים שתקו, זזו הצידה, דווקא יהודה היה זה שקם נגד המושל והשמיע באזניו דברים קשים “ואל יחר אפך – מכאן שדבר אליו קשות”. ומה הוא מציע? “ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעלה עם אחיו”.
הוא מציע את עצמו כעבד במקום אחיו – זוהי מסירות נפש אמיתית, יהודה מציע שהוא יישאר עבד נצחי אצל המושל בכיפה ואחיו ילך חופשי הביתה!יהודה היה “יהודי של מסירות נפש “, הוא הלך נגד הזרם ונגד כל העולם. אדם כזה צריך להניח את היסודות של העם היהודי בגלות. יוסף עבד עם הממסד ומתוכו הוא הפיץ יהדות משא”כ יהודה לא התפעל מהממסד והיה מוכן לחרף את נפשו כדי להציל ילד יהודי. אחד כזה צריך להקים את המוסד היהודי הראשון בגלות. הוא זה שסלל את הדרך למסירות נפש ע”י כך שהוא התנגד למושל מצרים. ואכן את התכונה הזאת אנו מוצאים אצל יוצאי-חלציו של יהודה.
כולנו מכירים את הסיפור כשעם ישראל עמד על-יד ים סוף והמצריים מאחוריהם וכולם נכנסו לפאניקה “ויצעקו בני ישראל אל ה'”והתלוננו למשה, והקב”ה אומר למשה “דבר אל בני ישראל ויסעו”, אבל הים ממאן להבקע, ואז קם לו איזה “יהודי של מסירות נפש ” וקופץ לתוך הים ושניה לפני שהוא נטבע – נבקע הים. מיהו היהודי הזה? היה זה נחשון בן עמינדב למטה יהודה. דווקא יהודי משבט יהודה היה לו את הכוח למסירות נפש. מהיכן זה בא לו? מסבא יהודה!והם הם הדברים שהתרחשו בדורות מאוחרים יותר.
אחת התקופות הקשות ביותר לעם ישראל הייתה כאשר הוא סבל מהפלשתים בזמן שאול המלך. היה שם גלית המפורסם שהיה גיבור עצום שכל העולם רעד מפניו והוא היה מכריז “אני חרפתי את מערכות ישראל )אני הרגתי את חפני ופנחס ושביתי את הארון – רש”י(,תנו לי איש ונלחמה יחד”, “וישמע שאול וכל ישראל את דברי הפלשתי האלה ויחתו ויראו מאד”.ואז בא “דוד הוא הקטן”, נער צעיר שלא היה לו שום כוח נגד גלית הענק, אבל הוא לא יכול היה לסבול את העובדה שגלית “חרף מערכות אלקים חיים” והוא יצא להלחם נגד גלית – דבר שעל פי טבע אין לו שום מקום, אבל הוא לא מתחשב בחוקי הטבע והוא הולך על מסירות נפש, מאיפה הוא קיבל את זה? מיהודה, וגם מלך המשיח מגיע משבט יהודה. וכדי להביא את המשיח יש צורך במסירות נפש.
עם ישראל נקרא גם העם היהודי על-שם יהודה, כי בפשטות אנו צאצאים של שבט יהודה. כל מי שנשאר יהודי היום הוא בעיקר משבט יהודה, שכן רק למי שיש את הכוח לשחות נגד הזרם ולהחזיק מעמד בתור יהודי ולהיות “יהודי של מסירות נפש” ואת התכונה הזאת של מסירות נפש על היהדות אנו צריכים להנחיל לילדינו וכך עד אשר תגיע הגאולה ובניין בית המקדש השלישי יחד עם משיח צדקנו בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
