פרשתינו מספרת על פגישתו של יוסף השליט במצרים עם אחיו כאשר הוא זה שמתגלה לאחיו ואומר “אני יוסף, העוד אבי חי”?! .
המשנה למלך מצרים, זה שגורלם האישי וגורל העולם כולו נתון בידיו, הוא הנער שנקבר בבור בשכם לפני עשרים ושתיים ומאז אבדו עקבותיו. יוסף מפציר בהם להניח את מה שקרה מאחור ולמהר להביא את אבא למצרים כדי שיראה במו עיניו את הבן האובד שלו.
יוסף שולח אותם להביא את אביו ומצייד אותם במתנות אישיות, הוא רוצה לשדר בכך את גודל הכבוד, הפיצוי והנחמה לאביו האהוב שישב עליו שבעה והתאבל על מותו עשרים ושתיים שנה,
אולם הוא בוחר במתנה די מוזרה, יוסף מצייד אותם בעשר עגלות נושאות “מטוב מצרים” ורש”י מבאר כי יוסף שלח “יין ישן שדעת זקנים נוחה ממנו”, ומביא אפשרות נוספת: “מדרש אגדה – גריסים של פול”. מה שיוסף מילא בעגלות הוא שקים של “פול מצרי” גרוס. קטנית שעושים ממנה חומוס.
יוסף שולח מאכל של נחמה. הפול הגרוס הוא מסר רב עוצמה שאמור להשיב את רוחו של יעקב ברגעים הקשים שיבואו. כשהאחים יחזרו עם הבשורה שאינה ניתנת לתפישה: “עוד יוסף חי והוא משנה למלך מצרים”. יעקב יקרא לילדיו, ויבקש הסברים. אולי הוא לא יגיד כלום ויבין הכול לבד.
בכל עשרים ושתיים השנים שחלפו מאז נפרד מיוסף יעקב יבין שלא ‘חיה רעה אכלתהו’, הוא ישמע על המעשה המחריד שהתרחש בתוך משפחתו, כאשר עשרה אחים תפשו נער צעיר בן 17, כפתו אותו בחבלים בידיו וברגליו ומכרו אותו . וכל ההתרגשות מהמפגש החדש עם יוסף, תהפוך לתוגת הלם וצער.
המענה של יוסף לכאב הוא “גריסים של פול”. יוסף שולח מסר לאביו: הגריסים נותנים תועלת גדולה דווקא כשמפוררים אותם לחתיכות, וכך ההשגחה העליונה רצתה שיפוררו אותנו לפירורים קטנים. כדי להציל את העולם כולו מהרעב, ולהוריד אותך למצרים בכבוד גדול, רצה הקב”ה שהמשפחה תתפרק ואני אפרד מכולם וארד למצרים. הבחירה הרעה של האחים לא הייתה אלא יצירתו של בורא העולם כדי להגשים תכנית כתובה מראש ולהביא אותי לאן שאני צריך להגיע.
המסר הגדול של יוסף הוא, שהקב”ה אינו שולח צרות, רק הזדמנויות. כל כך הרבה פעמים בחיים מרגישים תקועים, וחסרי מזל. אדם אחד אינו מצליח להתקדם מבחינה רוחנית, אדם אחר חש קושי בשלום הבית שלו, איש שלישי מרגיש שההתמודדות עם הילדים גדולה עליו – ותיאורית החיים של יוסף היא שבורא עולם אוהב אותנו ורוצה בטובתנו ולכן הוא בוודאי לא מבקש להתקיל אותנו, אלא לקדם אותנו. ללמד משהו על עצמנו, על החיים ועל מה שאנו צריכים לעשות אתם.
כעת אפשר להבין בעומק רב את המסר הכביר מאחורי המתנה הראשונה שהעניק יוסף לאביו: “יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו”. רש”י מדגיש כי יוסף לא שלח סתם יין, אלא “יין ישן“. בעומק, יוסף מתכוון להעביר לאביו מסר מדהים: “אבא, היין הזה הוא בקבוק ישן. את הבקבוק הזה לא קניתי הבוקר כשהתגליתי בפני האחים. ולא לפני מספר חודשים כשהם הופיעו בפני לראשונה, את הבקבוק הזה קניתי לפני עשרים ושתיים שנה. אז, במעמקי הכאב, כשהייתי מבור אחד בשכם לבור אחר במצרים, הייתי בטוח כי אינני תקוע, יבוא יום ויגמר כל הסבל הזה. עוד לא ידעתי מה ואיך, אבל ידעתי שיש פשר לכאב. והיום אני שולח לך את אותו היין.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
