בפרשת השבוע פרשת ויחי אנו רואים שיעקב אבינו מברך את כל בניו לפני מותו, ואחרי כן התורה מספרת את כל סיפור פטירתו של יעקב אבינו ועד קבורתו.

יעקב אבינו הסתלק ונערכה לו הלויה ממלכתית, יוסף ואחיו וכל זקני מצרים עלו לארץ כנען ובאו לחברון ושם קברו אותו במערת המכפלה. לאחר מכן השיירה היתה אמורה לפנות לצד דרום ולשוב לארץ מצרים, אולם ראש השיירה, יוסף הצדיק, פנה לפתע לכיוון צפון ללא כל הסבר מתקבל על הדעת, אבל היות שהוא המלך פנו כולם אחריו עד שהגיע לשכם. משם המשיך יוסף לדותן והלך ממקום למקום וחיפש עד שמצא את הבור אליו הושלך על ידי אחיו שלושים ותשע שנים לפני כן. יוסף התקרב לבור, הציץ לתוכו, הבחין בנחשים ובעקרבים השורצים בתוכו ,ומיד ללא אומר ודברים הסתובב ופנה לחזור למצרים.

כשמתבוננים לעומק, אנו מגלים שלא רק שאין אנו מבינים את דרכיו של הקב”ה, אלא אפילו איננו יכולים להבין ולתרגם נכון את מעשיו של זולתנו… כמה פעמים קורה שאתה מתכוון לתת מחמאה לאשתך והיא מקבלת את זה כזלזול, הרי רוב המריבות והחיכוכים בעולם נוצרים בגלל חוסר הבנה של מעשים או דיבורים של השני.

בפרשתנו אנו נתקלים בסיפור שמשתייך לקטגוריה המדוברת לעיל:

האחים של יוסף שראו את הנעשה נבהלו מאוד, הם נוכחו לדעת שיוסף לא שכח כלל את מעשיהם ואולי עדיין יש בליבו כלפיהם טינה וכעס, ומן הסתם עוד יתנקם בהם על כך.השיירה חוזרת למצרים, ואכן הם מבחינים שיוסף לא מתנהג בהם כתמול שלשום. לפני פטירתו של יעקב כל המשפחה היתה מתאספת ביחד עם יוסף והיו חוגגים כולם ביחד, ולפתע יוסף לא מזמין אותם לסעוד על שולחנו, וגם כשהם ביחד הם אוכלים בשולחן נפרד והוא בשולחן נפרד משלו. האחים הסיקו אפוא את המסקנה המתבקשת מאליה מהתנהגותו של יוסף: מה שהיה כבר לא יהיה, ועוד יבוא היום ויוסף יתנקם בהם…

תיכף ומיד החליטו האחים לשלוח שליחים ליוסף שאמרו לו “אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא לפשע אחיך” ותמחל להם. אולם דבר זה היה בשקר יסודו, משום שיעקב מעולם לא חשד ביוסף שהוא יתנקם באחיו, אך הם המציאו זאת כדי שלא יתנקם בהם. כשיוסף שמע את דבר השליחים הוא פרץ בבכי  “ויבך יוסף בדברם אליו” – כאב לו שאחיו חשדו בו שהוא יעשה בהם מעשה נקמה, והוא השיב להם “התחת אלקים אני אתם חשבתם לרעה ואלקים חשבה לטובה”.

אנו רואים כאן אפוא חוסר הבנה מוחלט של מעשי יוסף; האחים תירגמו את מעשיו כסימן שהוא עדיין לא שכח את מעשיהם, שכן מדוע הלך יוסף להציץ בבור אליו הושלך? אולם אליבא דאמת יוסף הלך לשם למטרה אחרת לגמרי, המדרש אומר “שהלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אליו ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה” (מדרש תנחומא).

ישנה הלכה שכשאדם מגיע למקום שנעשה לו בו נס עליו לברך “ברוך שעשה לי נס במקום הזה”; יוסף הלך אפוא אל הבור כי רצה לנצל את ההזדמנות להודות לקב”ה שהוציא אותו מהבור הזה ועשה אותו למושל מצרים, אבל המעשה הזה, כאמור, נתפס בעיני האחים אחרת לגמרי.

אותו הדבר בקשר לזה “שלא הזמינם לסעודה כמקודם והוא לא נתכוין אלא לשם שמיים ,אמר לשעבר אבא מושיב אותי למעלה מיהודה שהוא מלך ולמעלה מראובן שהוא בכור ,ועכשיו אינו בדין שאשב למעלה מהן” (בראשית רבה). יוסף לא רצה לשבת ראש ולנהוג מלכות בפני יהודה שהוא אמור היה להיות המלך בפרט אחרי הברכות של יעקב אבינו לפני מותו שציוה שהוא יהיה המלך, ולכן יוסף לא היה מעוניין לשבת בראש השולחן, ומאידך.לשבת ‘כאחד העם’ גם לא התאפשר לו – לכן הוא בחר לא להזמין אותם ולא לגרום לאי נעימות לו ולסובבים אותו. שוב המעשה הזה תורגם על ידי האחים כברוגז של יוסף עליהם בעקבות האירועים שהתרחשו לפני עשרות שנים.

נמצאנו למדים עד כמה איננו מסוגלים להבין מעשיו של בשר ודם, על אחת כמה וכמה שאיננו מסוגלים להבין את דרכי הבורא.

למעשה מונח פה רעיון הרבה יותר עמוק. כולנו מכירים את מגילת רות שהיתה הגיורת המפורסמת ביותר בעם היהודי. רות היתה מואביה ובתורה נכתב “לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'”, זאת אומרת שאפילו גר צדק מואבי אסור לו להתחתן עם יהודיה. בשעה שרות חזרה עם נעמי ופגשה את בועז, שהיה גדול הדור, היא בקשה ממנו שיקח אותה לאשה. בועז היה אלמן בן שמונים שנה ורות היתה בת ארבעים. בועז פנה לבית הדין על מנת לברר האם מותר לו להינשא לה, ונפסק “עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית”, כלומר, האיסור חל רק על גברים, אבל נשים מותר להן לבוא בקהל ה’, והתירו אפוא לבועז להתחתן עם רות.

למחרת החתונה נפטר בועז, כולם כמובן ראו בכך יד ה’, ואמרו שפסק הדין שמואבית מותרת לבוא בקהל ה’ – היה מוטעה ולפיכך ה’ העניש מיד את בועז על כך שעבר על חוקי התורה. כך טענו כל “יודעי דעת עליון” למיניהם שהיו גם אז (ולא רק היום)…

אולם ההיסטוריה היא שהוכיחה שפסק הדין שלבועז מותר להנשא לרות המואביה היה נכון, שכן מהנישואין הללו יצא דוד המלך ומשם יבוא מלך המשיח, והנישואין בין בועז לרות היו רצון ה’.

יש להסתכל על פני הדברים בצורה הפוכה: בועז היה צריך למות בגיל שמונים והקב”ה כיוון את הדברים שלפחות בלילה האחרון שלו עלי אדמות הוא יתחתן עם רות כדי שמשניהם יצא מלך המשיח. כולם סברו שמותו של בועז היה עונש, והאמת היא שזהו הדבר הטוב ביותר שקרה לבועז ולעם היהודי…

עלינו אם כן להתבונן באירועים ובהתרחשויות בעולמנו בדרך כזו, שהיא הדרך היהודית והנכונה ולהסתכל בעין חיובית ולהפנים שהקב”ה מנהיג את העולם בדרך משלו, ופעמים שהוא פותח אשנב כדי שגם אנו נבין את משמעות הדברים.ולקבוע אצלנו יסוד חזק בלב שגם כאשר לא מבינים את ההתרחשויות אין בזה מצד חיסרון בדבר אלא חיסרון ביכולת שלנו להבין ולראות את כל המתרחש כאן בעולם.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי