בפרשתינו מסופר על נסיון העקידה, אברהם בגיל 137 מתבקש לקחת את בנו יחידו (בן 37), את יצחק, שנולד לו בגיל 100 שנה, ולעלות אותו כעולה (קורבן) לפני הקב”ה.

יצחק ואברהם הולכים יחדיו, אברהם עוקד את בנו ומתכונן להקריבו, אך טרם השחיטה מתגלה אליו מלאך ה’ ואומר לו “אל תשלח את ידך… ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה”. אברהם עמד בניסיון העשירי והאחרון מכל הנסיונות שהעמידו אותו באמנותו ובדבקותו בקב”ה. 

נאמר בגמרא, שדברי ה’ אל אברהם היו בלשון בקשה, “קח נא את בנך…”, כלומר “אמר לו הקב”ה: בבקשה ממך, עמד לי בזה הנסיון, שלא יאמרו: “הראשונת לא היה בהן ממש”(רש”י), בורא עולם מבקש שאברהם יצליח לעמוד בנסיון בכדי שלא יחשבו שגם שאר הנסיונות שנתנסה לא היו באמת.

נשאלת השאלה, מהי הסיבה לכך שאילו אברהם לא היה עומד בנסיון העקידה היו אומרים “אין ממש בראשונים”? הרי גם בלעדי זה הוא מסר את נפשו בשאר הנסיונות?

בספר העיקרים מוסבר, שהחידוש שבעקדת יצחק הוא בכך ש”לא נתערב בפועל העקידה שום צד הכרח כלל, כי אפילו מצות ה’ יתברך לא הייתה מכרחת אותו”, כלומר שאפילו מצד מצות ה’ יתברך לא היה אברהם מוכרח לבצע את העקידה,  מאחר ויכל להגיד שרק נתבקש לקחת ולא נצטווה לקחת את בנו לעקידה.

החידוש של אברהם אבינו היה בכך, שהוא היה הראשון אשר התגבר על נסיון של מסירת נפש. מטרתו בחיים היתה להפיץ את האמונה בבורא עולם ומנהיגו, לשם כך התנסה בתשע ניסיונות קודמים, עד לניסיון “אור כשדים”, בו זרקו אותו לכבשן האש  – בגלל אמנותו בה’ אחד, למרות זאת, כל הניסיונות הקודמים אינם מוזכרים כזכות לעם ישראל. הסיבה לכך היא: כיון שבניסיונות אלו אמנם מסר את נפשו ,אבל, יתכן וזה היה רק בכדי לממש את האידיאולוגיה שלו. ולא מתוך התבטלות לקב”ה.

עקידת יצחק שונה מכל הנסיונות הקודמים, היא סתרה את מטרתו של אברהם בעולם. לפרסם את מציאותו של בורא עולם, חוץ מאברהם ויצחק, אף אחד לא היה על הר המוריה בזמן העקידה ולא ראה את מעשהו “בשעה שעקד את יצחק בנו לא היו שם אפילו נעריו”(אבן עזרא). באם יצחק ימות, לא יהיה לאברהם ממשיך דרך (ה’ הבטיח לו “כי ביצחק ייקרא לך זרע”), לא יהיה מי שיפרסם שישנו בורא עולם, כל ההבטחות שקיבל אברהם (ארץ ישראל, בנים, תורה ועוד) יתבטלו, ועלול להיות חילול ה’ נורא כלפי כל יושבי הארץ המכירים אותו. 

למרות זאת, אברהם לא מנסה להתווכח, לא חושב פעמיים, אלא הולך בשמחה לקיים את ציווי ה’, נגד כל הגיון. אומר לו הקב”ה, עתה ידעתי, עכשיו רואים שמעשיך אינם בגלל ביצוע המטרה שלשמה אתה חי, אינם לשם תכלית אלא בגלל אמונתך בה’, זוהי מסירות נפש אמיתית, מסירות נפש שאין בה הגיון ואינה מובנת בשכל כלל, אלא זהו רצון ה’ בלבד, ולכן היא מבטאת את התבטלותו המוחלטת של אברהם אבינו לבורא עולם.

אילו לא עמד בנסיון, היה ניתן לחשוב שיאמרו שהוא עמד בנסיונות הקודמים רק משום שהם תאמו את מטרתו בעולם, בנסיון העקידה הוכיח אברהם למפרע שגם בנסיונות הראשונים הוא עמד מתוך מסירות נפש ממש ומתוך התמסרות מלאה.

לאחר שאברהם אבינו סלל את הדרך, הראה שעבודת ה’ נעשית במסירות נפש אמיתית ללא כל חשבונות, הוריש את הכוח המיוחד הזה לבניו וצאצאיו.

לכן, כל הדורות שלאחריו, למרות שמסרו את נפשם באמת, זה כבר אחרי שהלכו על ה”מסלול” של אברהם אבינו, הם קיבלו בירושה בתוך נשמתם את הכוח המיוחד למסירות נפש. מסירת הנפש שלנו כיום, מתבטאת בכך שנמסור את הרצון האישי שלנו ונקיים את רצון הבורא למען תורת ישראל ודרך ישראל סבא.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי