בפרשתינו למדים על חשיבותה של הכנסת אורחים. לאחרי שאברהם אבינו קיים ברית מילה בגיל מבוגר, הגיע בורא עולם לבקרו, ואז הוא רואה שלושה אורחים מגיעים מרחוק, הוא מיד ניגש אליהם לדאוג להם לכל צרכיהם.
מכאן לומדת הגמרא “גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה”. כלומר, עד כמה שחשוב לארח את אלוקים, יותר חשוב לארח את הילדים של האלוקים. לכן אברהם עזב את קבלת השכינה.
כמובן, לאחר שאברהם עזב את השכינה וה’ לא הקפיד אלא הדבר התקבל, אנו יודעים שהכנסת אורחים גדולה מהקבלת פני השכינה,אך נשאלת השאלה, מאיפה אברהם ידע זאת ?
אותו היום בו ישב אברהם אבינו בחוץ, היה יום נאה. לפתע יצאה שמש מדברית חזקה, חום גבוה, עד שלא ניתן היה לצאת החוצה. אברהם חשב רגע והבין כי הקב”ה רוצה לאפשר לו לנוח מהברית ולכן הוציא חמה מנרתקה כדי למנוע אורחים שיבואו.
אז הגיעה ההפתעה השנייה: הקב”ה בעצמו בא לבקר אותו. עשה אברהם אבינו חשבון פשוט: למה הקב”ה היה צריך להוציא קודם את השמש? הרי די בכך שהוא בא לבקר כדי למנוע אותי להתעסק מהכנסת אורחים?
אלא מכאן למד שהקבלת פני השכינה אינה דוחה את הכנסת האורחים – ולכן הקב”ה הוסיף והוציא גם חמה מנרתקה כדי להרחיק את האורחים. וכיון ששלוש האורחים החליטו בכל זאת לבוא – אברהם רץ וקיבל אותם.
הכנסת אורחים היא מידה טובה שקיבלנו מירושה מאבותינו, ונותנת לנו את האפשרות לחלוק עם הזולת את טוב ליבנו. מידת החסד היא אחד מהסימנים שלנו כעם, מאחר וזו סוג של נתינה לא רק לאלו החסר להם אלא אפשרות לארח ולקבל את כולם בסבר פנים יפות.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
