בפרשתינו מסופר על יוסף הצדיק, אחרי עשרות שנים של טלטולים, יעקב אבינו התיישב בארץ ישראל. לאחר הצרות שעבר – עם לבן ועם עשו – ביקש יעקב שלווה. מבין 12 ילדיו, יעקב אהב במיוחד את יוסף. לדעת המדרש, הסיבה היא שיוסף הזכיר לו את עצמו.
יוסף נולד אחרי שנות עקרות של רחל, כמו שיעקב נולד אחרי שנות עקרות של רבקה. ליוסף היה אח אחד מהאמא, כמו שליעקב היה אח אחד, ויוסף היה שנוא לאחיו, כמו שיעקב היה שנוא אצל עשיו.
יעקב בחר להחצין את האהבה ליוסף. הוא היה לומד עימו תורה ואף תפר לו “כתונת פסים”, בגד צמר יקר שסימל את העליונות הגשמית והרוחנית של יוסף על אחיו. בעקבות כך אחיו שנאו אותו, פעם עסקו ברעיית הצאן הרחק מן הבית ויעקב שלח את יוסף לראות את שלום אחיו, זו היתה הזדמנות שלהם להשליך אותו לבור מלא נחשים ועקרבים ולהתפטר ממנו.
למזלו של יוסף, עברה שם חבורת סוחרים בדרכה למצרים והם ביקשו לקנות אותו כעבד. כך הנער התגלגל לארץ מצרים, ערוות הארץ, ושם נקנה על ידי פוטיפר שר הטבחים לעבד.
שם אנו קוראים “ויהי ה’ את יוסף ויהי איש מצליח”, ליוסף היתה הצלחה מופלגה בכל מעשה ידיו, ומיד לאחר-מכן אנו קוראים “וירא אדוניו כי ה’ אתו וכל אשר הוא עושה ה’ מצליח בידו”.
נשאלת השאלה, מנין ידע פוטיפר שסיבת הצלחתו של יוסף היא מפני ש”ה’ אתו”?
מתרץ רש”י: “שם שמים שגור בפיו” של יוסף! כלומר בהמשך הפרשה מגלים שבכל שיחה שהיתה ליוסף במצרים הוא הזכיר את הקב”ה. הפעם הראשונה שאנו שומעים את קולו של יוסף במצרים זה בסיפור של אשת פוטיפר, כאשר יוסף מסרב לבקשתה הוא אומר לה “וחטאתי לאלקים”.
בפעם השניה, כאשר הוא מדבר עם שרי מצרים, שר המשקים ושר האופים, והוא מציע להם לפתור את חלומותיהם, הריהו אומר “לאלקים פתרונים” – שוב הוא מזכיר את הקב”ה.
בתחילת פרשת מקץ כאשר סוף סוף הוא עומד לפני המושל בכיפה, פרעה, ברגע המכריע של חייו וכל גורלו – עבדות או חרות – נתונים בידי שליט ארץ מצרים, מה הוא אומר? “בלעדי, אלקים יענה את שלום פרעה”.
הרי לנו שבכל שיחה ושיחה של יוסף הצדיק שם שמים היה שגור בפיו.
לא פלא אם-כן שפוטיפר ידע “כי ה’ איתו”, יוסף דאג לבטא ולוודא שכולם ידעו שהכל בא מאת הקב”ה, כל היום הוא היה אומר ומזכיר את בורא עולם.
בפרשת ויגש כאשר יוסף סוף סוף מתגלה בפני אחיו ואומר להם “אני יוסף”, הרי לא רק שהוא לא מנסה להתנקם בהם אלא אדרבה הריהו מוחל להם בלב שלם, ויתרה מזו “גומל לחייבים טובות” ומשלם להם טובה תחת רעה.
מהיכן נטל יוסף את הכוח הנפשי למחול לאחיו על מכירתו לעבד? יוסף בעצמו נותן לנו את התשובה “ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים”! רק יהודי שחדור כל ימיו שכל המתרחש הוא בהשגחה פרטית, רק הוא מסוגל למצוא את הכוחות הנפשיים למחול על כזה דבר חמוּר.
הראשון בתורה שאנו קוראים שהיה איש מצליח הוא יוסף – “ויהי איש מצליח”. ושוב “וכל אשר הוא עושה ה’ מצליח בידו”, ואח”כ בבית הסוהר “ואשר הוא עושה ה’ מצליח בידו”.סוד הצלחתו של יוסף הוא “שם שמים שגור בפיו”!
כאשר יהודי מכיר בכל רגע נתון שכל הצלחתו היא בזכות הקב”ה, הכל בעזרת ה’, והוא לבד לא יכול היה להגיע לכל זה והוא מבטא זאת בפיו בכל הזדמנות, “ברוך השם” או “אם ירצה השם”, אזי הקב”ה משפיע עליו מלמעלה שפע ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו. זהו סוד ההצלחה של יהודי.
הרחבה
– פעמים רבות אנו שומעים שאדם מוצלח נשאל מה סוד הצלחתו בעסקיו, והוא משיב “עבודה קשה” או “לימודים” וכיו”ב, כל אחד ממציא סיבה אחרת כיצד הוא פורח ומשגשג ומצליח במעשה ידיו.
– יוסף כמובן למד זאת מאביו. בפרשת תולדות אנו קוראים על יעקב אבינו שבא לפני אביו יצחק כדי לקבל את הברכות. אולם בבואו אל יצחק אביו התעורר אצלו חשד שאין זה עשיו אלא מישהו אחר, מדוע? משום שהוא שמע מפיו את המילים “כי הקרה ה’ אלקיך לפני”! מיד אמר לו יצחק “גשה נא ואמושך בני”, אומר רש”י: “אמר יצחק בלבו אין דרך עשיו להיות שם שמים שגור בפיו”. רואים מכאן שהיתה זאת הנהגתו של יעקב אבינו והוא התחיל להזכיר שם שמים באורח שיגרתי וקבוע,
כשהראש תפוש בדברים טובים – כל הנסיונות והפיתויים נראים לא חשובים.
– כאן אנו נוגעים באחד היסודות הגדולים בעבודת ה’: כל אדם מוצא את עצמו לפעמים נדרס תחת גלגלי העולם הזה. במחשבות זרות ואולי חלילה במעשים זרים. וכאן ישנן כמה דרכים בספרי העבודה, איך לעורר את עצמנו לקום ולהתחזק בעבודת ה’.
דרך אחת אומרת: להכות בעצמנו. לחשוב כמה אנחנו שפלים כשאנו חוטאים, כמה אנו מכוערים, ומכח זה להתרחק מהחטא.
הענין מקבל העמקה גדולה, לפי הווארט של הבעל שם טוב: “במקום שמחשבתו של אדם – שם הוא נמצא“. המחשבה היא המקום האמיתי שבו אנו חיים. אנו לא חיים במקום הפיזי שבו עומדים, אלא בתוך המחשבות שלנו. ולכן כאשר המחשבה נמצאת במקום טוב – כל הגוף מתעלה עימה.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
