בפרשתינו מסופר על יעקב אבינו שהצליח להעביר בנחל יבק את כל נשותיו, ילדיו ורכושו ולהיכנס לארץ-ישראל .
לאחר מכן, שב יעקב פעם נוספת ואחרונה לחוץ-לארץ בכדי להכניס לארץ את פריטי רכושו האחרונים ששכח (“פכים קטנים”), ואז ארב לו מלאכו של עשו הרשע ונאבק בו, המלחמה נמשכה כל הלילה והיו בה עליות ומורדות, לא אחת הצליח יעקב להכניע ולהפיל את המלאך, אך הוא לא נכנע ובעקשנות קם והמשיך במלחמתו ואף הצליח לפגוע בכף-ירך יעקב.
המלחמה היתה קשה ביותר, שכן מול יעקב איש בשר ודם, ניצב מלאכו של עשו שהוא מלאך רוחני בעל כוחות עצומים ונשגבים, אך בסופו של דבר עם עלות השחר, בכוח גבורתו של יעקב ונס שעשה לו הקב”ה, יעקב ניצח והכניע את המלאך הרע, והצליח להיכנס לארץ הקודש.
זכרון מאבקו של יעקב במלאך לא נשאר כסיפור בלבד, אלא יש לו השלכה מעשית, בשל פגיעת המלאך בגיד הנשה שבירך יעקב, נצטוו כל בני ישראל לא לאכול גיד השנה של בהמות וחיות, “על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך .. כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה” (וישלח, לב,לג).
נשאלת השאלה, מה מיוחד במאורע זה של יעקב, שנצטווינו לזכור אותו במצות איסור אכילת גיד הנשה? מדוע למאורע זה השלכה נצחית לחיי כלל ישראל במשך כל הדורות?
מובא בשם ספר החינוך, “רמז לישראל אף-על-פי שיעברו צרות רבות בגלות .. שיהיו בטוחים שלא ייאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם”, כלומר כשם שיעקב התמודד מול מלאך בעל עוצמה אדירה ולמרות שהמלאך הצליח לפגוע בירכו לא נכנע והמשיך במאבק ובסופו של דבר עם עלות השחר ניצח והכניע את המלאך והפכו לטוב, כך גם אנו עם ישראל, הנצחון וההכנעה הסופית יבוא עם “עלות השחר”, בגאולה הקרובה.
מלחמת יעקב בשר של עשו מסמלת את המלחמה והמאבק המתמשך של עם ישראל לאורך כל הדורות מול כוחות הרשע והטומאה, ונצחונו הסופי של יעקב מסמל ונותן כוח לנצחון הסופי של ישראל על אותו כוחות רשע בסוף כל הדורות (“מעשה אבות סימן לבנים”).
כמו שהמלאך הרע של עשו לא הרפה במאבקו מול יעקב אפילו כשהוא על סף הכניסה לארץ, כך כוחות הרע והטומאה השליליים לא מרפים במאבקם, ובלשון חז”ל “רמז לדורות שיבוא דור שיתגבר עשו עליהן עד שיהיה קרוב לקעקע ביצתן”. בכל עת ובכל שעה שהיהודי – יעקב – מנסה להתקרב ולבוא לגאולה השלימה, תוקפים אותו ונאבקים בו, כדי למנוע ממנו לזכות לגאולה האמיתית והשלימה.
כשם שמאבקו של יעקב היה ארוך וממושך במשך כל שעות הלילה מתחילתו ועד סופו, כך המאבק של כוחות הטומאה נגד היהודי נמשך כל ימי חושך הגלות:
לא רק כשאנו נמצאים בתחילת הדרך והמסע לגאולה השלימה (תחילת הלילה) המלאך הרע מנסה להפריע, אלא גם ברגעים האחרונים והסופים של הגלות (סוף הלילה). וכמו שהיה אצל יעקב אבינו, שגם לאחר שכבר הכניס לארץ הקדושה את נשותיו, שפחותיו וילדיו, בסך-הכל נותרו רק מעט “פכים קטנים”, עבודות גמר וסיום קטנות אחרונות בגלות המרה בחוץ-לארץ – גם אז המלאך הרע אינו מרפה! הוא מנסה את כוחו, אולי יצליח ברגע האחרון למנוע מיעקב את הכניסה לארץ ואת הגאולה השלימה.
מיד כשעלה עמוד השחר, נכנע המלאך הרע מפני יעקב, ואף נעמד לרשותו של יעקב ובירכו. מכאן סימן לכל יהודי שכאשר הוא יאיר עצמו באור התורה הקדושה, אפילו אם המלאך הרע כבר הצליח להכות אותו ולפגוע בו, הוא יצליח להכניעו ועוד להפכו לקדושה, שהמלאך הרע יברכהו ויסייע לו לקדושה ולטובה.
וכשם שיעקב המשיך בצעדתו והליכתו למרות הפגיעה בגיד הנשה, כך אנו לא מתייאשים מחשכת הגלות וחורבן המקדש, וממשיך בצעדינו לגאולה אמיתית והשלימה במהרה בימינו אמן .
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
