בפרשתינו מסופר על “מעשה דינה”. אחרי 20 שנה בחרן הגיע יעקב אבינו חזרה לארץ. דינה, בתו היחידה, יצאה לראות בבנות הארץ ולמצוא חברות בסביבה החדשה, בדרך פגש אותה שכם בן חמור ולקח אותה לתוך ביתו בשכם ועשה עמה מעשה מגונה.
המדרש מוסיף את הסיבה להתרחשות ומי שנשא את האחריות לאסון הוא יעקב אבינו. שכן קודם המקרה, כשנפגש עם עשו, החביא את דינה כדי שלא יביט בה עשו וירצה לשאת אותה לאישה, ודבר זה נחשב ליעקב לחסרון כי יתכן ודינה הייתה מסוגלת להחזיר את עשו בתשובה.
חז”ל יוצאים כאן מנקודת הנחה, לפיה “דרך גברים לילך אחרי דעתם של נשים”, ולכן דינה הייתה מסוגלת להטות את לבו של עשו בתשובה. וכיון שיעקב הרחיק אותה ממנו, לכן התגלגל למצב הרבה יותר חמור שהנערה נפלה באונס אצל זר.
מעבר לקושי לשלוח בת לאדם מסוכן כמו עשו, מנין שדינה מסוגלת להחזיר אותו בתשובה, אדרבה, אולי עלולה להיות מושפעת ממנו יותר מאשר משפיעה.
אם כן, מדוע נענש יעקב על כך שמנע מדינה להתחבר לאיש מושחת כמו עשו?!
בתורה כתוב שיעקב אהב את רחל כי הייתה יפת תואר ויפת מראה בעוד שעיני לאה רכות. וניתן ללמוד מזה מימד עמוק יותר של מבט על החיים וברור שהמונח “יפת תואר ויפת מראה” בא להעביר מסר על המשמעות העמוקה של היופי, כאשר התורה כותבת יופי, היא רוצה לתאר שלימות ואצילות. יש אנשים שהפנים שלהם משקפות רוממות שמעוררת כבוד.
התיאור של רחל כ”יפת תואר” נועד לתאר את הצדקות שלה, את העובדה שנולדה אדם שהולך ישר לכתחילה ללא תהיות וטעויות. אישה שוויתרה על הסימנים הסודיים שלה כדי שלא לפגוע באחותה. ויעקב אבינו בעלה של רחל הצדקת באהבתו אליה הראה נאמנות לשיטתו לייסד את עם ישראל על צדקות בטהרתה, ולכן מנע מעשו את דינה.
אך אשתו השנייה לאה, לעומת רחל, לא הייתה יפה, אבל סודה של לאה נמצא במילים הבאות: “ועיני לאה רכות”. וכאן נמצא סוד העוצמה של לאה: אם רחל היא זאת שהולכת ישר, לאה היא הנאבקת. הגמרא מסבירה ש”עיני לאה רכות” – מבכי, לאה הייתה זו שנועדה להפוך את מה שקיבלה לטוב והדבר נרמז בדמעות שלה שמעידות על רצונה לתקן ולהשתפר ולהתעלות.
מכיוון שדינה היא הבת היחידה של לאה. היא ההמשך הנשי של אותה השקפת עולם התובעת להפוך חושך לאור ולתקן. לכן דינה הייתה מסוגלת להניע את חייו של עשו לכיוון חדש לחלוטין. דינה הייתה מנסה לתקן את עשו ולומר לו שהוא זה שנועד להיות זה שיוכיח שניתן לשנות ולתקן כל מצב. גם אם קרה כבר כישלון יש אפשרות לקום מחדש ולנסות שוב עד שהדבר יצליח, אך יעקב המחזיק בגישה האחרת כאמור מרחיק את דינה מעשו ובכך מונע את אפשרות תיקון אחיו ולכן זה נחשב ליעקב לחטא.
בסוף ימיו, יעקב הבין את התרומה המשמעותית של לאה לחייו והבין את המתנה שהעניקה לאה לעם ישראל. ההבנה שהקב”ה לא מחפש שלמות, הוא מחפש את אלו שמתאמצים להשתפר ולהתקדם. יותר את המתקנים מאשר השלמים.
הטוב היהודי הוא כזה שמושג מתוך עבודה ויגיעה והוא הנחת האמתי. הן לאדם עצמו והן לכללות הבריאה.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
