בפרשתנו אנו קוראים על אברהם אבינו שביקש לקבור את שרה אשתו בחלקת קבר שרצה לקנות מבני חת. בני חת מיאנו לקחת כסף והזמינו אותו לקבור את שרה היכן שהוא רוצה ללא תמורה, אך אברהם התעקש לרכוש את חלקת הקבר בכסף.
כשאברהם בא לפני בני חת הוא הציג את עצמו בתור “גר ותושב אנכי עמכם”. במשפט זה הוא הגדיר את כל מציאותו של היהודי. מחד, הוא אומר: אני תושב, אחד מכם, מדבר בשפתכם והתיישבתי עמכם בארץ. מאידך, הוא אומר: אני גם “גר”. כלומר, הוא דואג להדגיש שהוא ‘זר’ ושייך לעולם שכולו שזר להם. מדובר על עולם של אמונה בבורא עולם ומנהיגו ושל מסורת שאינה מובנת להם. זהו עולם שבו הריני גר בעולם שלכם ואתה גרים בעולם שלי.
נשאלת השאלה על מה בעצם נסוב הדיון ביניהם?
להבנת העניין, נקדים מסיפור נוסף בהמשך פרשתנו על אליעזר. אליעזר, שהגיע לארם נהריים לחפש שידוך ליצחק, התפלל לה’: “והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם לגמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק”. רש”י מבאר שאליעזר בחר דווקא בסימן הזה כי הבין שרק לאישה גומלת חסדים יש מקום בביתו של אברהם.
ה’ הקשיב לתפילתו וכך אירע. זו הייתה הראייה שבה השתמש אליעזר בשעה שדיבר עם בתואל ולבן, באמרו להם שזוהי ההוכחה הניצחת שרבקה היא המתאימה ליצחק. לכן, הם צריכים להסכים לשלוח אותה אליו, הם אכן השיבו בהסכמה לבקשתו.
כשאליעזר הגיע עם רבקה, כתוב “ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה”, דהיינו אליעזר הסביר ליצחק שמעשה החסד הוא הראייה לכך שזהו הזיווג הנכון והמתאים לו מכל, יצחק לא הסתפק בסימן של אליעזר בלבד. כאן אנו קוראים את הפסוק המעניין הבא: “ויבאה יצחק האהלה שרה אמו”. מבאר רש”י ואומר שנעשית דוגמת שרה אמו, שבדומה לשרה היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל. כלומר, כעת כשבאה רבקה חזרו הסימנים הרוחניים שהתקיימו עוד בזמנה של שרה. לכן יצחק לקח את רבקה לו לאישה.
לכאורה נשאלת השאלה מדוע לא הסתפק יצחק בנס הגלוי שהיה לאליעזר?
כאן מתבטא ההבדל בין “תושב” לבין “גר”:
אליעזר ראה רק את המאפיין הכללי והחיצוני בביתו של אברהם אבינו והוא מידת החסד. נוכח כך, הוא חיפש אחר אישה טובה, חסודה וגומלת חסדים שתתאים למשפחה, אולם יצחק חיפש אחר משהו עמוק יותר.
יצחק חיפש את ה’גר’ שבאדם ואת הקשר הרוחני שלו לאלוקיו. לכן, העובדה שרבקה היא גומלת חסדים גרידא לא סיפקה אותו. לא הספיק לו שהיא תקיים את המצוות שבין אדם לחברו, אלא חיפש אצלה גם את המצוות שבין אדם למקום: הדלקת נרות, ענן קשור על האהל, ברכה בעיסה. לאחר שמצא אצלה את הניסים הללו אז נאמר: “וייקח את רבקה ותהי לו לאישה”.
אם כן, כיצד ניתן להקיש מסיפור הנישואים של יצחק ורבקה על סיפור קבורתה של שרה?
בשעה שמגיע אברהם לקבור את שרה, הקבורה מהווה חלק מתוך אותו עולם רוחני ומיוחד, שהרי יהודי חי, נפטר ונקבר אחרת ממנהגי הגויים. לכן הוא מבקש לשלם ולקבור בנפרד.
בני חת מצדם לא הבינו את אברהם, ושאלו אותו מדוע הוא מדבר על גרות ועל הפרדה?. מדוע שלא תהיה תושב מלא ושווה זכויות בחיים וכן לאחר המוות?!
בזה אברהם רצה להראות בגלוי שלמרות שבדברים מסוימים הוא תושב, בכל מה שקשור לעולם הרוחני הרי הוא גר, זר ושונה מכל השכנים שלו.
משימתנו היא אפוא להזכיר לעצמנו ולילדינו שאנו ‘גרים’ בעולם הזה, יש לנו עולם רוחני שאותו אנחנו לא חולקים עם אף אומה אחרת, המתאפיין בסולם ערכים וסדר עדיפויות שונה וייחודי לעם ישראל בלבד.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
