בפרשת השבוע מסופר על אברהם ושרה שעזבו את הארץ מאחר ופרצה שם בצורת ובעקבותיה נוצר רעב חמור. הם החליטו לרדת למצרים לחפש אוכל. כשהתקרבו אברהם שם לב שכולם מביטים על יופייה של שרה. שניהם היו בסכנה, שרה הייתה בסכנה, משום שמצרים הייתה “ערוות הארץ”, זה היה מקום שטוף זימה בו הגברים חטפו את הנשים. ואברהם היה בסכנה, משום שהמצרים היו מאוד ‘יראי שמים’. הם הקפידו לא לקיים יחסי אישות עם ‘אשת-איש’. ( הם לא עברו על איסור עריות. ולא העזו לקחת אישה בעודה נשואה ) .הפתרון שלהם היה פשוט: להרוג את הבעל וכך האישה תהיה פנויה. הם יהרגו את אברהם וייקחו את שרה. הפתרון בו נקט אברהם הוא משונה וקשה להבנה: אברהם ביקש משרה כי תכחיש את קשר הנישואים אליו ותאמר שהיא אחותו וכך המצרים לא יפגעו בו. צריך להבין, כיצד דאג אברהם אבינו רק לשלומו והניח למצרים לקחת את אשתו? הנהגתו של אברהם ייחודית, מאחר ובתפיסה של העולם, הנשים הן החלשות והגברים הם אלו שנדרשים להגן עליהן. אך בתפיסה של אברהם המצב הוא הפוך: “בטח בה לב בעלה“!. מעולם לא היה זקוק להגן על שרה, להיפך, ביקש ממנה להגן עליו. היה ברור לו שהיא בעלת הזכויות הרוחנית בבית והזכויות שלה הן אלה ששומרות על כולם. למען האמת זאת התפיסה הפשוטה ביותר: לאורך כל ספר בראשית, האימהות עולות בקדושתן על האבות. כאשר אברהם מתווכח עם שרה כיצד לחנך את יצחק, אומר לו הקב”ה: “כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה”. כלומר בכל תחום בעולם תקשיב לה יותר מלעצמך. ורש”י מסביר: “למדנו שאברהם היה טפל לשרה בנביאות”. היא ראתה יותר רחוק ממנו, הייתה לה אינטואיציה רוחנית יותר גבוהה משלו. הקדושה-היתרה של שרה לא הסתכמה רק ברמת הנבואה, אלא באה לידי ביטוי במציאות הגשמית ממש. המדרש מספר כי באוהלה של שרה, שרו דרך קבע שלושה ניסים: “ענן פרוש על האוהל, ברכה הייתה מצויה בעיסה ונר דולק מערב שבת לערב שבת”. הפלא הגדול הוא, שכאשר שרה נפטרה, הניסים נעלמו יחד עמה. אומר ספר הזוהר, אין פלא שאברהם דאג לעצמו,משום שהוא ידע שיש מי ששומר על שרה. לכן ביקש משרה שתדאג גם לו!!. שהיא תציל אותו ותאמר: “אחותי את”.הוא לא אמר בעצמו: ‘אני אח שלה‘, אלא ביקש ממנה שהיא תגן עליו!. משום שאברהם ביקש להיתמך בזכות שלה.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
