בפרשתינו אנו קוראים על דור המבול. כ-1500 שנה אחרי הבריאה, האנשים נהגו בצורה מושחתת כל כך, עד אשר הוחלט להעניש אותם מהשמים.

בראשית ו,יא: ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס. רש”י פסוק יג: חמס – לא נחתם דינם אלא על הגזל. אלא משום שגזלו את נשותיהם של חבריהם.

ה’ ראה את מעשי האדם והצטער על יצירי כפיו, והחליט להוריד על העולם כמויות של מים ובכך להחריב את הקיים. במשך 40 יום רצופים ירד גשם זלעפות מהשמים, במשך 110 ימים נוספים, עלו מים מתהומות האדמה, עד שהמים הגיעו “חמש עשרה אמה מעל ראשי ההרים הגבוהים”. מה שאומר כי העולם כוסה במים עד ראשו ונחרב לחלוטין. 

המים הם סמל לחסד ולהרחבה. כך מנהג ישראל ללכת בראש השנה אל מקום המים לקיים את מנהג ה”תשליך”, וזאת משום ש”המים מורים על חסד”.

נשאלת השאלה, מדוע החריב הקב”ה את העולם דווקא על ידי מים? 

כלי יקר ו,יז: דינם של דור המבול [במים] … בעבור שחטאו בגילוי עריות והבא על אשת איש מיתתו בחנק … ולכן דין הוא שיטבעו [ויחנקו] במים … וכן חטאו בגזל, וכל גוזל נכנס לתוך תחום חברו, ולכן דין הוא להביא עליהם שטף מים רבים, שכל טיפה נוגעת בחברתה ונכנסת לתוך גבולה.

זה היה העונש המתאים לחטאים שלהם. הקב”ה מעניש את האדם “מידה כנגד מידה”, והצפת העולם במים, שיקפה בדיוק את אופי החטאים שלהם. אם כן, בגלל הזנות, הם נענשו בחנק במים, ומשום הגזל, ירדו טיפות גשמים שדרכן להיכנס לתוך גבול חברותיהן.

אולם בעומק יותר ניתן לבאר, שהעונש נועד עבור החוטא עצמו. וזאת כדי לשקמו ממצבו החמור, לגרום לו לתקן דרכיו, ולהשיג כפרה על מעשהו כמו שמביא הנביא יחזקאל: “אם אחפץ במוֹת הרשע? כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה”!.

עונשי התורה לא נועדו לשם עונש ח”ו, אלא לשם תיקון נפש החוטא … כפי שאומרת הגמרא לגבי עכן: ‘יעכרך ה’ ביום הזה – ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא’ . 

זאת ועוד, על פי הקבלה, מים משקפים דרגה אלוקית גבוהה, שבה אין מציאות עצמאית של אגו. הדבר בא לידי ביטוי בכך, שהנבראים החיים במים הם תלויים לחלוטין במים ואינם יכולים לחיות בלעדיהם. הדבר מסמל מציאות עליונה, שבה האדם חש כי הוא תלוי לחלוטין במציאותו של הקב”ה.

מובא במדרש, שבתחילת בריאת העולם, היה העולם מלא מים, כמו שכתוב: “ורוח אלקים מרחפת על פני המים”. אחר כך ה’ יצר שקע בתוך המים ובתוכו יצר את כדור הארץ והאטמוספרה.  

העולם הוצף במים בעת המבול, מציאות העולם התבטלה כביכול בתוך המים ובכך השיב את העולם אל נקודת ההתחלה הטובה שלו. היינו שמצבו של העולם בהיותו מכוסה במי המבול, היה דומה למצבו בתחילת הבריאה שלא היה מציאות של חטא בעולם.

כל אחד מאיתנו נדרש לעיתים להעניש מישהו, ילד, תלמיד או עובד. אמנם כדי שהעונש יצליח וישקם את הילד ויתקן אותו, עלינו להקפיד על אותם דברים שהקב”ה מקפיד עליהם בנתינת העונש, וכך העונש פועל את פעולתו ומתקן ולא הורס.

מובא במקומות רבים כי הקב”ה מעניש תמיד מהקל אל הכבד. הסיבה לכך היא, שהעונש נועד לטובת האדם ולא לנקמה בו, ולכן  מתחיל מהקל אל הכבד.

בדיוק מהסיבה הזו, ה’ מקפיד להתרות ולהזהיר את החוטא לפני שעובר לעונש חמור. 

בנוסף, ה’ מקפיד לתת עונש שהוא “מידה כנגד מידה”. כלומר, עונש דומה שיש לו קשר אל מעשה העבירה. כך החוטא רואה את העונש ומבין היטב מה רוצים ממנו ועל איזה חטא הוא בא ואיך לתקן להבא.

כל זאת על מנת שנוכל לתקן את דרכינו ולהסתופף בצילו של הקב”ה כל הימים.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי