בפרשתינו מסופר על נח . שהיה צדיק בדור שכולו התנהג לא כראוי.
נח שומע מהקב”ה שהוא עומד להחריב את העולם כולו ולהציל לתחייה רק את נח ובניו.
מה התגובה שלו לעניין זה?
כלום, הוא לוקח פטיש לבנות את לבנות תיבה להגן עליו ועל כל חיית השדה מפני המבול שעומד להגיע לעולם.
ישנה ערבות הדדית בין בני האדם בכלל ובין עם ישראל בפרט. החיים כאן הם לא כאנשים יחידים, נפרדים, אלא כולם מפליגים בספינה אחת וערבים זה לזה שנעשה את עבודתנו. היהדות אינה מכירה במושג, זאת הבעיה שלו, אלא הבעיה של הזולת היא גם הבעיה שלי ועלינו למצוא את הדרך לעזור לשני.
לכן מדגישה התורה, שאף שנח היה צדיק תמים ונפלא, אך אין זאת הדמות הרצויה ללמוד ממנה. מאחר ויהודי הוא לא רק שורד בעצמו, אלא מחויב אל הסביבה שלו. הוא לא רק לא לומד מהרשעים, אלא עושה הכול להשפיע עליהם את הטוב שלו .
אדרבה, ישנו ביטוי, כאשר אדם עוסק בנתינה רוחנית, מוחו וליבו נעשים זכים אלף פעמים ככה, והוא הולך ומתקדם למדרגות שלא היה מגיע אליהן בלעדי זה.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
