בפרשתנו מספרת התורה בהרחבה על שבירת לוחות הברית על ידי משה רבנו, לאחר שהוא ירד מהר סיני וראה את עגל הזהב שעשו בני ישראל “ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם”.

מה התרחש עם השברים הללו ומה עשו אתם? כתוב בגמרא (ברכות ח ע”ב) “לוחות ושברי לוחות מונחים בארון”, מדובר ששמרו אותם בתוך ארון מיוחד.

זהו ארון עץ שמשה רבנו עשה מיד כשירד מהר סיני (רש”י) ואשר היה יוצא עמם למלחמה, “וארון ברית ה’ נוסע לפניהם דרך שלשת ימים זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים” (רש”י בהעלותך י, לג).

נשאלת השאלה הרי שברי הלוחות מזכירים לעם ישראל את חטא העגל, אזי מהי הסיבה ללקיחתם למלחמה? בעיקר שבימי המלחמה היו ישראל זקוקים ביותר ללימוד זכות והתעוררות רחמים. לכאורה היה מתאים יותר שייקחו את הארון שהיה בקודש הקודשים עם הלוחות השניות שהיו שלמות. מהי אפוא המעלה שיש בשברי הלוחות?!

אנו מוצאים בקשר לראש השנה שהגמרא (במסכת ר”ה כ”ו ע”א) מבארת על המשנה שאומרת שכל השופרות כשרים לתקיעה מלבד של פרה. הואיל והפרה מזכירה את חטא העגל, הרי שהיא בבחינת קטיגור על עם ישראל. לפיכך אי אפשר להשתמש בקרנה של הפרה לשם שופר המהווה אמצעי לסינגור על העם כאשר באים בראש השנה לבקש מחילה מאת הבורא. מכאן שאין קטיגור נעשה סניגור. אם כן, כיצד בני ישראל לקחו עימם את שברי הלוחות?

מעיון בפסוקים בפרשה הקודמת לסיפור שבירת הלוחות, אנו מוצאים שמשה רבנו מזהיר את  העם “השמר לך…”  ….. “ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה”(פר’ ט’,פס’ יא’,יז’).

הזהרתו היא לבל ישכחו מי הוציא אותם ממצרים, מי הוליך אותם במדבר ומי הוריד להם מן במדבר. שלא ישכחו מי נתן להם את הכוח להצליח לאורך כל הדרך.

כאשר משה רבנו ירד מהר סיני, כל האנשים שעבדו על יצירת עגל הזהב עצרו. כשמשה אמר לבני לוי “עברו ושובו משער לשער והרגו איש את אחיו” וכו’, לא מצינו שהייתה התנגדות משום איש מישראל.

מתי בדיוק חל השינוי הזה? הלא, כמה שעות בודדות קודם לכן הם הרגו את חור שהתריע וניסה לעצור אותם מלעשות את העגל, והנה, כאן ברגע אחד נהפך לבם בבת אחת!

בפעולת השבירה, פעל משה רבנו לזעזוע בקרב העם בעקבות חטא העגל ועל כן דאג לעשות זאת לעיני כולם:  “ואשברם לעיניכם”. כפועל יוצא מכך באותו רגע נשבר לכל אחד מאיתנו בלב ואז השתנה הלב היהודי לתמיד. למעשה, שבירת הלוחות הייתה נקודת המפנה החזקה ביותר, האפשרית, שניתן היה לעשות באותה הסיטואציה.

לפיכך מדגיש משה רבנו שכאשר יוצאים למלחמה לוקחים דווקא את שברי הלוחות– זה מזכיר לחיילים את הרעיון שהקב”ה הוא הנותן את הכוח לעשות חיל. כאשר הם לא יחשבו שכוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה” – אזי הם ינצחו במלחמה.

כשיהודי מתחיל את היום שלו ויודע שלפניו אין ספור משימות בתחומים שונים במהלך היממה, הוא עלול לחוש ירידה עד כדי שלבו נשבר בקרבו. כשהאדם מתבונן שהקב”ה הוא הנותן לו את הכוח לעשות חיל וכשמכיר בעובדה כי לולא כוחות אלו הרי בוודאי שלא יוכל להצליח במשימות העומדות לפניו, התבוננות זו מאפשרת לו להתמודד עם מטלותיו באופן שלא יכול היה להן קודם.

כשם שמשה הזכיר לבני ישראל שהקב”ה ליווה אותם לאורך כל הדרך ובזכות זה הצליחו במסע, כך אדם שמבין שהגיע לאן שהגיע בזכות בורא עולם. עליו בתמידיות להפנים שבורא עולם הוא הנותן לו לעשות חיל בחייו ובכל מעשה ידיו, או אז יוכל להתגבר על כל מכשולים הנקרים בדרכו.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי