בפרשתינו מצווה התורה להתקין “מאזני צדק” ולא לרמות ולגנוב מהבריות במשקל לא אמיתי, ככתוב “לא תעשו עול במשפט, במדה, במשקל ובמסורה. מאזני צדק .. יהיה לכם גו'” (ויקרא יט,לו).
לכאורה הפסוק מיותר וגם בלעדיו יודעים שאסור לגנוב במשקל, שכן כבר מקודם נצטווינו בפרשה “לא תגנובו”(יט,יא), מדוע צריך ציווי מיוחד שלא לגנוב במשקולות?
חז”ל מסבירים שהמיוחד בציווי זה הוא שהחטא נעשה אפילו אם לא גונבים בפועל: כבר מרגע הכנסת משקל מזוייף לבית, עוברים על חטא. כן פסק הרמב”ם “כל מי שמשהה בביתו מדה חסרה עובר בלא תעשה”.
ציווי זה יוצא דופן בכך שלמרות שעל עוון גניבה עוברים רק כשהפשע מתבצע למעשה, הרי על איסור גניבה במאזניים, עוברים אפילו על עצם התקנת ואחיזת מאזניים מזוייפים בבית, “כדי להרחיק מן העבירה” אסרה התורה להחזיקו.
לרוב התורה אינה גוזרת גזירות ואינה מתקנת תקנות שענינם “להרחיק את האדם מן העבירה” יש להבין מדוע דווקא במאזניים מזוייפים גזרה התורה יותר מבשאר האיסורים?
גנב רגיל מרמה ונוטל את “רכוש” הזולת, הגנב במאזניים מרמה גם את “דעת” הזולת, הגונב במשקולות הינו רמאי וצבוע שגם מדת הצדק והיושר שלו מושחתים ומקולקלים: אל המשקולות והמאזניים, סמל הצדק והיושר, הוא מכניס נוכלות.
לכן דווקא על מאזניים מזוייפים גזרה התורה שלא להשהות בבית, כי מאזניים אלו עושים חוסר צדק הנחוצים כל-כך לקיום האנושות.
ביאור נוסף לעניין זה נפתח בדברי התורה בגנות אותו נוכל: “לא תעשו עוול .. אני ה’ אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים”, מפרש הרמב”ם ש”כל הכופר במצוות מידות ככופר ביציאת מצרים” – ויש להבין מה הקשר בין יציאת מצרים לגניבה במשקלות, הוא בסך-הכל רוצה לרמות ולגנוב ואינו מפקפק בסוגיית היציאה ממצרים?!
היות שהעולם מתנהל בידי ה’, אין שום פעולה והתרחשות הנעשית מעצמה ללא החלטה אלוקית, אם-כן לא יתכן שדבר מסויים יגנב ללא גזירת ה’ שחפץ ינטל מבית הנִגְנַב, הרי גם אם הם לא היו עושים את מעשיהם הרעים, המעשה היה מתרחש ופלוני היה מפסיד רכושו? הגנב הוא רק שליח שמים לבצע מעשים ואין מענישים שליח?
כי כמו שהמצריים שהרעו ליהודים נענשו, כי אמנם היהודים היו סובלים כך או כך, אבל לכל מצרי שביצע את הפשעים היתה כוונה רעה, בגין זאת נענש. העושה מעשה רע בשל “רוב בחירתו”, כלומר: אכן המעשה הרע היה מתרחש גם לולי שהוא היה מבצעו, אבל העוּבדה שהוא בחר “להתנדב” להיות “שליח ה'” ולגנוב, מצביעה על כוונות זדון ורוע לבבו ועל כך הוא נענש. “על הניזק כבר נגזר מן השמים והרבה שלוחים למקום .. ואף על פי כן .. אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו – מתחייב בדיני אדם ובדיני שמים לרוע בחירתו”(אגה”ק, כה).
על דרך זה ניתן להסביר בעבודת האדם , הזיוף וגניבת-הדעת הגדולים ביותר הוא “תרמית הגלות”, “משקל המאזניים”, המדמיינת מצב שקרי, שהעולם מנוהל בידי הטבע הגשמי ולא בידי ה’.
האמת המוחלטת והנצחית היא “אמת ה’ לעולם” שהקב”ה בורא ומנהיג כל פרט ופרט בעולם וברואיו.
כשם שלא רק שאסור לגנוב את הבריות במאזניים מזוייפים, גם עצם אחזקתם בבית אסורה, כך גם בנוגע לגלות: עצם מחשבתו האישית להשלים עם שקר הגלות בתוך ביתו, היא פגם באמונה הבסיסית ביציאת מצרים ובה’ יתברך.
חובה לסלק את מאזני השקר מהבית, שלא לתת לשקר אחיזה שום מקום בבית היהודי, לבו וביתו של כל יהודי ויהודי צריך להיות מלא וחדור בידיעת האמת, עד שלא יהיה שום מקום למחשבות הגלות בביתו, אמת מוחלטת זו תתגלה לעיני כל בשר בגאולה האמיתית והשלימה!
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
