מסופר במדרש, שבני ישראל קיבלו את הזכות של מצוות הישיבה בסוכה, בזכות אברהם שנתן למלאכים לשבת תחת צילו של העץ. אמרו חז”ל, ש”כל המקיים מצוות סוכה בעולם הזה, זוכה לישב בסוכת עורו של לווייתן לעתיד לבוא”.

מצינו אפוא שלושה אופנים של ישיבה בסוכה : א) תחת ענפי העץ של אברהם, שבצילו ישבו המלאכים ב) הסוכה שבה אנחנו יושבים בזמן הזה ג) “סוכת עורו של לווייתן”, שבה נזכה לשבת לעתיד לבוא.

שלושת האופנים הללו מקבילים לשלוש הדרגות בקיום מצוות: א) המצוות שקיימו האבות ללא שנצטוו, קודם מתן-התורה; ב) המצוות שאנו מקיימים, לאחר שנצטווינו במתן-התורה; ג) המצוות שנקיים לעתיד-לבוא, בזמן הגאולה.

האופן הראשון בו האבות קיימו את המצוות בלא שנצטוו עליהן מבטא, מצד אחד, את מעלתם הגדולה ואת התבטלותם העצמית לפני הקב”ה. מצד שני, מכיוון שקיימו את המצוות בכוח עצמם, ולא על-פי ציווי ונתינת-כוח מלמעלה, היו המצוות שלהם מוגבלות עד גבול כוחות האדם ולא מעבר לכך.

דבר זה בא לידי ביטוי בעובדה שה’סוכה’ של אברהם אבינו הייתה בדמות צל העץ. העץ, המחובר לקרקע, רומז על חוסר היכולת להתרומם מהמגבלות הארציות. אפילו שיהיה גדול ומצל, עדיין יישאר קשור ומחובר לארץ ולא יוכל להתעלות גבוה יותר.

האופן השני הם המצוות שלאחר מתן-התורה. מאחר והן נעשות על-פי ציווי ונתינת כוח מלמעלה, האדם מסוגל להתרומם ממגבלותיו כנברא ולהגיע לחיבור עם ה’ יתברך. לכן המצוות שלנו מרומזות בסוכה של הזמן הזה, שהסכך שלה חייב להיות דווקא ‘תלוש’ ולא מחובר לקרקע. דבר זה מסמל את היכולת להתנתק מהארץ ולהתעלות מעלה-מעלה.

האופן השלישי בהתקשרות עם הקב”ה יהיה לעתיד לבוא. בזמן הזה, אף שניתנה לנו האפשרות להתחבר עם הקב”ה על-ידי התורה והמצוות, עדיין אנו חשים את מציאותינו העצמית, הרגשה זו מפריעה לדבקות אמיתית בקב”ה. לעתיד לבוא נגיע לדבקות מלאה בה’ יתברך, ללא תחושת פירוד.

דבקות זו באה לידי ביטוי במילה ‘לווייתן’, מלשון “הפעם יילווה אישי אליי”. זוהי לשון של צוותא וחיבור. נוסף לכך, הלווייתן  חי במים, שם אין מציאות של טומאה,  וכן החיים במים ממחישים את החיבור למקור החיות .ה’לווייתן’ מסמל, אפוא ,את עבודת ה’ בימות המשיח כאשר נגיע לדבקות עצומה בבורא. אולם לדבקות זו אפשר להגיע רק לאחר קיום המצוות בזמן הזה, ולכן אמרו חז”ל שעל-ידי קיום מצוות סוכה בזמן הזה נזכה “לישב בסוכת עורו של לווייתן לעתיד לבוא,יהי רצון שיהיה במהרה בימינו.

חג שמח 🙂

הרב יעקב סוסי