השבוע אנו חוגגים את חג הסוכות יחד עם  האושפיזין. מושג זה מופיע לראשונה  בספר הזוהר.

מסופר על ר’ המנונא סבא שבשעה שהיה נכנס לסוכתו היה מזמין “אושפיזין” כלומר אורחים רוחניים. הוא היה מזמין את אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד.

מדוע מזמינים את האושפיזין דווקא בחג הסוכות ולא בפסח למשל? הרי בפסח, לכאורה, זה מתאים יותר משום שזה החג שבו אנו מצהירים ומכריזים שכל מי שרוצה לבוא לאכול – כל דכפין וכל דצריך – הרי הוא מוזמן. לא רק זאת, אלא שלכל שולחן ‘סדר’ מגיע אורח מיוחד הוא אליהו הנביא.

נוסף לכך, כידוע, מצוות הכנסת אורחים היא מצווה שיש לעשות אותה בכל יום ולא רק בסוכות. כשם שאנו אומרים כל בוקר לפני התפילה את המשנה מתחילת מסכת פאה “אלו דברים שאין להם שיעור … והכנסת אורחים”, כך גם הכנסת אורחים היא אחת המצוות הכי חשובות שצריך לעשותה בכל יום.

אם כן, לא ברורה ההדגשה המיוחדת להכניס אורחים דווקא בחג  הסוכות? שהרי הכנסת אורחים היא מצווה רמה ונשאה בכל ימות השנה?

החידוש של סוכות הוא לא בהכנסת האורחים, אלא שבחג הסוכות אתה הוא האורח!. כל השנה אתה הוא המארח, אתה בעל-הבית שמואיל בטובו להכניס אורחים. בסוכות, לעומת זאת, אנו יוצאים מהבית שלנו, מהנוחיות שלנו, מהמקום שבו אנחנו בעלי הבית ומתארחים במשך שבעה ימים בסוכה.

מדוע הקב”ה רצה שאתה תהיה אורח במשך שבעה ימים בשנה?

משום שבכך הוא רוצה להזכיר לנו שאנחנו כולנו אורחים בעולמו. בעולם הזה הקב”ה הוא המארח ואנו אורחים שבאים להתארח אצלו בביתו. זוהי אפוא המטרה בחג הסוכות להשריש בנו את המסר החשוב הזה.

מה אפשר ללמוד מאורחים?

[א] אורח, גם אם הוא מוזמן בכל יום למארח, הוא מעולם לא בטוח שהוא יוזמן שוב למחרת. הוא יודע שהוא תלוי בדעת מארחו ואין לו שום ביטחון שלמחרת הוא שוב יסעד על שולחנו. כך גם בעולמו של הקב”ה, יש לדעת ששום דבר לא מובן מאליו, אנו צריכים להודות לה’ על כל רגע של הכנסת אורחים שהוא נוהג בנו בעולמו.

[ב] אורחים באים לבית מארחם בדיוק בשעה הנקובה, הם לא מקדימים ולא מאחרים. כך גם אצל הקב”ה, כשיהודי בא לבקר אצל הקב”ה, הוא צריך לדעת שישנם שעות ביקור; יש זמן שצריך לקרוא קריאת-שמע בבוקר, זמן להדלקת נרות ויש את הזמן שבו צריך לשבת בסוכה.

[ג] אורח ששופך בטעות כוס יין על השטיח הלבן, הוא מתבייש ומיד נשכב על הרצפה ומנקה את הלכלוך ומתנצל הרבה פעמים. כך גם אנחנו עושים לפעמים דבר שהוא לא רצוי בפני הקב”ה בביתו שלו, ואנחנו גורמים לכתם על הנשמה היהודית שלנו. יהודי צריך לדעת שהוא חייב למרק ולנקות את הכתם על ידי תשובה וקבלה לעתיד.

[ד] והוא העיקר: תמיד כשאנחנו מוזמנים להתארח אצל מישהו, אנו שואלים מיד “מה אנחנו יכולים להביא?”. אף אחד לא מעוניין להופיע בבית המארח עם ידיים ריקות. יש שמביאים פרחים, אחרים יביאו בקבוק יין או מתנה אחרת, אבל לא באים בידיים ריקות. כאורחים בבית המארח מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אנו מתארחים אצלו יום ויום. אנו באים לתפילה ומבקשים את צרכינו, בנים חיים ומזון, אבל לפני שאנחנו דופקים בדלת, עלינו לשאול את עצמנו “מה אנחנו יכולים להביא”, מה אני מוכן לעשות למען הקב”ה. יש כאלו שמביאים איתם מתנה גדולה ויקרת-ערך, וישנם שמביאים מתנה קטנה, כל אחד לפי יכולתו והשגתו, אבל להגיע בידיים ריקות – זה לא בא בחשבון.

חג שמח 🙂

הרב יעקב סוסי