יום ההילולא של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי- ל”ג בעומר הוא יום סגולה: אין אומרים בו תחנון ומדליקים מדורות לכבודו במיוחד על קברו במירון, אליו עולים להשתטח מאות אלפי ישראל לרגעי התעלות, קדושה ורוממות נפש.

עיקר מהותו של התנא האלוקי הקדוש והמופלא רבי שמעון בר יוחאי, היה התורה הקדושה בה הגה יומם ולילה עד שנאמר עליו “תורתו אומנתו”, והוא הפך לסמל לדורי דורות ליהודי שכל מהותו תורה. עד כדי כך דבק בכל עתותיו בלימוד התורה שלא הפסיק, אפילו לא בשביל לקיים מצוות כמו להתפלל ולבנות סוכה.

לשיא הדבקות בתורה הגיע בשלוש עשרה השנים בהן נחבא במערה בפקיעין. במשך כל אותן שנים לא היה לו שום עיסוק אחר, לא גשמי ולא רוחני, אלא אך ורק תורה ואליהו הנביא מלמדו אותה. בסך-הכל בימי חייו קבע וחידש 324 הלכות!

למרות מעלותיו המופלאות בתורה ובדבקות בה’ דרש רשב”י במסכת אבות (פרק ד, משנה יב) שקיום מעשים טובים – כצדקה וחסד – חשובים ונעלים מלימוד התורה!, כלשונו במשנה “שלושה כתרים הם, כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם-טוב עולה על גביהן”:

“כתר תורה” מסמל את חכמי וגדולי התורה, חכמי הסנהדרין הגדולה, התנאים ואמוראים, מורי ההלכה מדור דור כו’, ו”כתר שם טוב” מסמל את בעלי צדקה וחסד, מי שיש בידו מעשים טובים; ורשב”י קבע שמעלת מעשים טובים נעלים ממעלת התורה.

נשאלת השאלה, כיצד ייתכן שדווקא רשב”י, שכל מהותו היא לימוד התורה, ישבח וירומם את נותני הצדקה ועושי החסד כערך נעלה יותר מלימוד התורה?

בנקודה זו התלבטו חז”ל בתלמוד בשאלתם “תלמוד גדול או מעשה גדול”?. כלומר, מה יותר חשוב לימוד התורה או קיום המצוות. הכרעתם הייתה “תלמוד גדול שמביא לידי מעשה”, כלומר כל גדולתו של התלמוד הוא בכך שהוא מכין ומכשיר את האדם למעשה (“מביא לידי מעשה”).

מחד, באמצעות לימוד התורה מגיע הלומד לחיבור והתאחדות נפשית עמוקה ופנימית עם האלוקות, הרבה יותר מאשר על-ידי המצוות. זאת מאחר והתורה, שהיא חלק מחכמת ה’ שהיהודי למד אותה, נחקקת במוח היהודי ואינה יוצאת ממנו לנצח נצחים. מאידך, אמרו חז”ל “לא המדרש עיקר אלא המעשה”, דהיינו, קיום המצוות המעשיות הוא העיקר. כמו כן, אמרו ש”מבטלים תלמוד תורה לצורך קיום מצוות מעשיות” (כשאי אפשר לעשותם על ידי אחרים).

בלימוד התורה האדם מתנתק מהעולם ועסוק בחכמה האלוקית הנעלית. לצד זאת, בכדי לקיים את הכוונה והרצון האלוקי שלשמו נברא העולם – לבנות לה’ בית בעולם (“להיות לו יתברך דירה בתחתונים”) – צריך להתחבר אל העולם ולקדש אותו. להפוך את הגשמיות של העולם למקום מואר בקדושה. למקום ששולטת בו השכינה לפי הוראות התורה, וזה נעשה על ידי האדם שיתקן וישפר את מידותיו. מידות שיהיו טובות על ידי קיום מצוות מעשיות. זו התכלית שלשמה נברא האדם והעולם.

עבודת ה’ המושלמת היא בחיבור של התורה והמעשים-טובים. יהודי לומד תורה ומתקדש בקדושה האלוקית בפנימיותו. אז, עם אותו כוח אלוקי השוכן בתוכו, הוא יוצא אל העולם, מקדש אותו ומפיץ את התורה חוצה. זאת כוונת רשב”י במשנה “כתר שם טוב עולה על גביהן”. רשב”י היה חדור בכוונה שתכלית לימוד התורה הינה להשפיע על העולם. הלימוד יאפשר להתמסר לזולת ולהשפיע עליו לקיים את רצון ה’ בדרך התורה והמצוות.

עבודת השליחות בהפצת התורה וקיום מעשים טובים שייכת לכל יהודי ויהודי וממהרת את הפעולה המלאה והשלימה של קידוש העולם, בביאת משיח צדקינו שאז “את רוח הטומאה אעביר מן הארץ” והקדושה האלוקית תאיר בגלוי. בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

הרב יעקב סוסי