השבת הנוכחית נקראת ‘שבת הגדול’. אחד הטעמים לדבר הוא זכר לנס הגדול שהיה לבני ישראל כאשר לקחו את השה, שהיה אלוהיהם של המצריים, במטרה לשחטו ונקרא קורבן הפסח. הדבר אירע ללא שהמצריים אמרו מאומה ומנעו מהם את הדבר, שזהו עצם הנס.

בחג הפסח אנו מוצאים ריבוי דברים הקשורים בדם. כך למשל אומרים בהגדה: “בדמייך חיי” – זה מתייחס על דם מילה ועל דם פסח, שהן שתי המצוות שניתנו להם בהיותם במצרים. מצוות אלו ניתנו מאחר ובאותו הזמן עוד לא היו בידם מצוות אחרות שבזכותן יוכלו להיגאל.

דם פסח מתייחס לשחיטת הקרבן שהם שחטו מתוך מסירות נפש לקיים את רצון ה’, למרות שנחשב לאליל של מצרים. דם מילה נצטוו כי יהודים רבים לא מלו את עצמם במצרים, ומאחר וכתוב כל ערל לא יאכל בו, הרי שממילא הם היו חייבים למול את עצמם לפני אכילת הקרבן.

כאן נוסף ציווי מיוחד והוא מריחת הדם על משקופי הבתים כדי שהקב”ה יפסח על בתיהם וימנע מלפגוע בהם: הקב”ה אומר להם “ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות מן הדם .. ועבר ה’ לנגוף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ה’ על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף” (שמות יב,כג).

לכאורה לא מובן מדוע רצה הקב”ה שהם יצבעו את המשקוף בדם. האם בלעדי זה הוא לא  יידע האם הם קיימו את מצות מילה ושחיטת הקרבן ושהם ראויים כבר להיגאל?

בדומה למצות מזוזה, שנועדה להזכיר לנו בכניסתנו וביציאתנו את הקב”ה, כך גם המצווה הזאת נועדה להזכיר לנו משהו בעל חשיבות רבה יותר מסתם סימן בולט שיופיע על המשקופים ויציל אותם ממכת הבכורות.

נזכיר כי הסיבה בגינה בני ישראל גלו למצרים הייתה עניין הדם: כשאחי יוסף מכרו אותו, הם טבלו את כתונת הפסים שלו בדם והביאו אותה ליעקב אבינו שאמר “חיה רעה אכלתהו” וזו הייתה הסיבה לגלות מצרים. מכאן יוצא כי הירידה למצרים התחילה ממלחמת אחים ומתוך שנאה בתוך המשפחה. זוהי גם הסיבה לגלות הנוכחית – שנאת חינם.

אנו לא נמצאים בגלות בגלל שאנחנו מדברים באמצע קריאת התורה חס ושלום, ואפילו לא בגלל שיש מי שלא בא לבית הכנסת בכלל. הגורם לגלות היא לא עבירה שבין אדם למקום, אלא דווקא עבירות שבין אדם לחברו. לכן ציוה הקב”ה לצבוע את המשקוף ואת שתי המזוזות בדם, כדי שנזכור שהסיבה לגלות היא שנאת אחים. על כן, נצא מגלות מצרים ומשאר הגלויות על ידי אהבת חינם.

דבר נוסף הקשור לדם הוא בסיפור עשר המכות על המצרים, שהתחילו בהפיכת המים לדם.

מה בא ללמדנו הפיכת המים לדם במכה הראשונה שקיבלו במצרים?

מעבר לעניין שהמצרים סבלו מכך שלא היה להם מים לשתות, הרי מבואר שמים מסמלים קרירות, ודם מסמל חמימות. על כן, בא הדבר ללמדנו שצריך להפוך את הקרירות לחמימות.

כלומר, על מנת שנהיה קשורים זה בזה ונרגיש את החיבור הטבעי כעם ישראל, צריכים להיות יהודים עם לב חם. למרות שלפעמים ניתן להשתמש בחמימות לדברים בלתי רצויים, עדיין כדאי שבטבעו האדם יהיה חם, שכן בסופו של דבר אפשר להפוך זאת לקדושה; כאשר אדם הוא קר בטבעו הוא אינו מסוגל לתקשר עם השני, אין בכוחו וכלל ברצונו לעשות תנועה כלשהיא בכיוון חיובי.

לכן דם הפסח ומכת הדם באה להזכיר לנו להיות יהודים חמים שעושים כל מצווה בשמחה ובהתלהבות, עם גאווה יהודית מתוך רצון להיות מאוחדים. כשמכניסים חום ללב אז ניתן להדק את הקשר בינינו אז נזכה לצאת גם אנו, בדומה ליציאת מצרים, מהגלות אל בניין בית המקדש לשנה הבאה בירושלים.

שבת שלום וחג פסח כשר ושמח.

הרב יעקב סוסי