בפרשתנו מסופר על כך שבשעה שבני ישראל יצאו ממצרים, הקב”ה תבע מהם לגשת אל השכנים המצריים ולשאול מהם כלי כסף, כלי זהב ושמלות. הגברים ישאלו כסף מהגברים השכנים, הנשים ישאלו שמלות מהנשים השכנות וכך בשעה שהם עוזבים את מצרים יצאו עם רכוש רב של המצרים.
הציווי האלוקי היה לפנות אל המצרים בלשון של ‘שאילה’, והפירוש הפשוט של “שאילה” בלשון הקודש הוא הלוואה זמנית. כך שהיהודים הצטוו לשאול מהמצרים את הכלים רק לזמן קצוב, בעוד שהמציאות הייתה כידוע שהמצרים טבעו בים סוף .
מדוע היה צורך להוציא את רכושם של מצרים באופן של מרמה ?
ניתן לומר בפשטות, הם יצאו למדבר הגדול, עם ענק בן מיליוני אנשים, נשים וילדים יוצא לחופש ללא כל אמצעים להתחיל את החיים החדשים ולכן הקב”ה דאג שהם יהיו מצוידים במעט רכוש.
בנוסף , חלק מהעונש שהיה מוטל על פרעה, היה לחוש בעצמו את הפגיעה מלהיות מרומה ומבולבל, כך אפשר להבין את התביעה האלוקית לרמות את פרעה ומצרים. פרעה כל חייו שיקר ורימה. הוא הפיל את בני ישראל אל עומק השעבוד בעזרת שקר ורמייה של “פה-רך” ולכן הקב”ה העניש אותו באותה הדרך בדיוק: ברמאות חוזרת. כדי ללמד שהאדם חופר לעצמו את הבורות אליהם ייפול.
ה’ לא נותן סתם עונש, אלא נוהג מדה כנגד מדה. הוי אומר שאנחנו יוצרים לעצמנו את החיים שנחיה בהם. אם אדם יוצר סביבו, למשל, נורמות של כיבוד הורים, הילדים שלו יראו זאת ויכבדו אותו בבוא היום. אם בני זוג יוצרים ביניהם מעמד של כבוד ומחילה, הילדים יתנהגו אליהם כך.
תשובה שלישית לעניין, מונחת במטרה אחרת והיא להשיב את כבודם של ישראל. העם היהודי היה שבור, מרוסק, אומלל בעיני עצמו. הם יצאו ממאה שנות עבודת פרך בהן המצרים שלטו בגורלם והתעמרו בחייהם. לא הייתה להם כל הגדרה עצמית והם חשו לא יותר מבהמות משא של העם המצרי.
כך אי אפשר לצאת ממצרים. הם אולי ייצאו ממצרים ברמה הפיזית, אך ישאירו את תפיסת העבדות בנפשם. לכן ציווה הקב”ה לתבוע כסף וזהב מהמצרים על כל שנות העבודה והם יתנו להם אותו מרצונם הטוב!. וכך אותו מצרי שאתמול רדה בהם, ייתן להם היום בבחירתו החופשית תשלום ופיצוי על הסבל. אמנם פיצוי קטן אך דבר זה ישיב לעם את הביטחון לו הוא צריך כעת שיוצא לדרך ארוכה במדבר.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
