בפרשת השבוע אנו קוראים על עם ישראל שהתכונן לצאת ממצרים. לפני צאתם הם לקחו מהמצריים את כל כספם: “ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות” “וישאילום וינצלו את מצרים”.
זאת על פי ציווי מפורש מהקב”ה למשה, “דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב”, ורש”י אומר: “דבר נא, אין נא אלא לשון בקשה…” שיבקשו מהם את כספם ורכושם.
נשאלת השאלה מדוע היה כל כך חשוב לקב”ה שיהודים יבקשו מהמצריים את רכושם?
אם בני ישראל היו לוקחים את הרכוש מהמצריים בעל כורחם, או בלא בידיעתם, הרי שהמצריים לא היו מרגישים בזה תשלום על עבודתם המפרכת של בני ישראל.
בנוסף, לקיחת הרכוש בכוח הייתה גורמת לבני ישראל לחשוש תמיד שמא המצריים ייטלו או יבקשו מהם את כספיהם בחזרה. לכן הם ביקשו מהמצרים שיתנו להם במתנה גמורה מצידם את כספיהם כשכר לעבודתם הקשה וכעונש למצרים. זה יהיה בגדר תנחומין מעט על התקופה הקשה שהייתה להם לאורך השנים במצרים.
כך למשל הגמרא מספרת שבני מצרים באו אל אלכסנדר מוקדון בטענה שהיהודים צריכים להחזיר להם את כל הכסף והזהב שהם “שאלו” מהמצריים לפני צאתם ממצרים. ענה להם אחד מחכמי ישראל גביהה בן פסיסא, אדרבה, אתם חייבים לנו שכר עבודה של שישים ריבוא אנשים ששיעבדתם והעבדתם במצרים, ולא הייתה להם תשובה על כך וברחו…
משמע אפוא שהכסף והזהב היה תשלום על העבודה והצרות שבני ישראל סבלו במצרים.
אם כן, מצאנו שהרכוש הגדול שביקשו מהמצריים שימש הן כשכר לבני ישראל על עבודתם הקשה וגם כעונש למצריים בזה שרוקנו אותם מכספם.
הרכוש איננו דבר נוסף ליציאת מצרים, אלא להיפך. כל המטרה בירידה למצרים, היא כדי להביא את ה”רכוש הגדול” שמגיע להם כשכר על עבודתם.
בני ישראל הגיעו למצרים ואספו את הרכוש בצאתם משם במטרה שהכסף ישמש אותם בלכתם במדבר וגם אחרי כן בשעה שיגיעו לארץ .
ידיעת עם ישראל שיש מטרה בעבודתם, וזאת בכדי שיצאו אחרי כן ברכוש גדול, היוותה סיוע ונתינת כוח לעם ישראל בתקופת שהותם שם.
ונזכה גם אנו בקרוב ממש לגאולה ולבניין בית המקדש השלישי.
שבת שלום ומבורך
הרב יעקב סוסי
