“ויקהל משה את כל עדת בני ישראל”
בפרשתנו אנו קוראים על בניית המשכן. משה רבינו ירד מהר סיני ולמחרת יום הכיפורים הודיע שהקב”ה ציוה לבנות משכן ומי שרוצה מוזמן לבוא ולתרום לבנין המשכן, התורה מספרת שאכן “כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו” כולם “הביאו את תרומת ה'”.
התורה ממשיכה לתאר “ויבואו האנשים על הנשים”, כולם באו להעניק את תרומתם כדי לבנות את המשכן. הנשים באות ראשונות ומביאות את התכשיטים שלהן, למעשה את הכל הן הביאו לשם מטרה זו. גם הגברים באו והביאו את כל מה שהיה באפשרותם לתרום. לאחר יומיים תמימים שבמהלכם כל עם ישראל תרם ונתן הכל בשמחה עבור המשכן, ובלשון המדרש: “שמחו כל ישראל והביאו כל נדבה בזריזות” (במדב”ר י”ב ט”ז), משה צוה להכריז: “איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש”. כלומר תרמו את הכל במשך יומיים ושוב לא היה צורך בתרומות נוספות. רק אז הגיעו נשיאי העדה וביקשו להביא את תרומתם.
כיצד אירע שדווקא הנשיאים שלכאורה היו צריכים להיות המנהיגים והראשונים, הדוגמא החיה לכל עם ישראל, לא השתתפו מלכתחילה במצוה גדולה וחשובה זו?!
ישנם מפרשים שמסבירים שהנשיאים נפגעו משום שמשה לא התייעץ אתם קודם לכן. הם סברו שבתחילה משה היה צריך לקרוא להם ולהודיע שהקב”ה רוצה לבנות משכן ואז לבקש מהם שיתרמו ראשונים, ורק לאחר- מכן יש לקרוא לכל העם ולבקש את תרומתם.
משה רבינו לא עשה זאת וכלל את נשיאי העדה ביחד כולם. זאת אנו רואים בתחילת הפרשה בה אנו קוראים: “ויקהל משה את כל עדת בני ישראל” דהיינו שהוא אסף את כולם ביחד ואמר “כל נדיב לבו יביאה” – כולם יכולים להביא ולתרום, ואם-כן הנשיאים נפגעו מן העובדה שהם לא זכו ליחס מעודף .
אולם רש”י אומר שהנשיאים פעלו מתוך מניעים טהורים: “כך אמרו נשיאים יתנדבו ציבור תחלה מה שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימים אותו”. הם העדיפו לתת לעם את האפשרות לתרום ראשונים, רק לאחר מכן הם ישלימו את כל מה שיחסר לבנין.
לכאורה נראה שהפעולה שלהם היתה מעשה נכון על פי ההגיון, הם – נשיאי העדה – היו אנשים ענוים וצנועים, ולכן הם בחרו לתת לכולם את ההזדמנות לזכות במצוה, ורק לאחר מכן הם עושים אותה בעצמם. אך רש”י אומר שהם נתעצלו מתחלה. מסתבר שגם הם הכירו שהמחשבה הזאת היתה טעות חמורה ביותר, שכן לגבי חנוכת המזבח שהיתה בר”ח ניסן אנו מוצאים שהנשיאים היו הראשונים להקריב והם לא נתנו לאחרים להקריב לפניהם.
נשאלת השאלה היכן הייתה איפוא הטעות של נשיאי העדה?
באמצעות נדבת המשכן הושג העניין הכללי של “שכנתי בתוכם” שבורא עולם שוכן בקרבינו, בנוסף היא ההוכחה לכך ש”נתכפר לנו חטא העגל”, לפיכך נדרש כאן שכל יהודי יטול חלק בנדבת המשכן בכדי שהמשכן יוקם מהר ככל האפשר.
גם אם תפקידו של נשיא העדה או השבט לדאוג לכך שהיהודים יקיימו את המוטל עליהם, יחד עם זאת היו הנשיאים צריכים לדאוג לבניית המשכן במהירות ,שכל הנחוץ למלאכת המשכן יהיה מוכן בהקדם בפועל, לכן לא התאימה התנהגותם בהמתינם זמן רב כדי לראות ” ומה שמתנדבין ומה שמחסרין אנו משלימין אותו. אלא להקדים ולהביא את נדבותם.
כלפי עניינים של מצוות צריך יהודי להשתדל לקום “בבוקר בבוקר” (ויקהל ל”ו ג’), כפי שרשום בפרשתינו ולרוץ להיות הראשון כדי לקיים את המצוות. הקב”ה מצפה מיהודי להיות ראשון לכל דבר מצוה, וכבר נאמר “זריזין מקדימין למצוות”
כך גם ניתן לפרש שבראש השנה, כזכור, אנו נוהגים לאכול ראש של דג ולאחל לעצמנו “שנהיה לראש ולא לזנב”. יהודי מאחל לעצמו שבמשך השנה כולה כאשר מדובר בעשיית מצוה הוא יעמוד הראשון בתור כדי לעשות את המצוה ושהוא לא יהיה חלילה ה”זנב” האחרון שמזדנב בסוף התור.
שבת שלום,
הרב יעקב סוסי.
