במדבר תשע”ד

בראש חודש אייר, שנה וחודש ימים לאחר יציאת מצרים, עם ישראל כבר הספיק לקבל את התורה ולבנות את המשכן. עד אז התגוררו כל השבטים כשהם מעורבים אחד בשני,  אבל כעת צווה הקב”ה את משה “איש על דגלו . . יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו”. כלומר, בורא עולם מבקש שמעתה יחנו השבטים סביב המשכן שהוא המרכז של מחנה ישראל, לפי סדר מסוים.

המדרש מספר שכאשר משה רבנו שמע את הציווי הזה מאת הקב”ה “התחיל משה מיצר אמר עכשיו עתידה המחלוקת להינתן בין השבטים, אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח והוא אומר אי אפשי אלא בדרום”. מיד יתחילו הויכוחים והטענות בנוסח “אנחנו רוצים צד אחר, אנחנו רוצים לחיות לצד שבט אחר” וכו’.

לפיכך בשעה שמשה שמע שהוא יצטרך לחלק את המקומות של השבטים, “חלשה דעתו”.

ממשיך המדרש ואומר “אמר לו הקב”ה משה מה אכפת לך? אין צריכין לך, מעצמן הן מכירין דירתן” (במדב”ר ב). מאיפה הם מכירין את מקומם? אומר רש”י בפרשתנו על הפסוק “באותות לבית אבותם” ,”באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים שנאמר ויעשו בניו לו כן כאשר צום, יהודה יששכר וזבולון ישאוהו מן המזרח וראובן ושמעון וגד מן הדרום וכו'” (במדבר ב, ב).

לפני פטירתו אסף יעקב אבינו את בניו וצווה אותם איך הם אמורים לשאת אותו לאחר מותו. כמו שרש”י בפרשת ויחי אומר על הפסוק ‘ויישאו אותו בניו’ – “ולא בני בניו שכך צום אל ישא מטתי לא איש מצרי ולא אחד מבניכם . . אלא אתם, קבע להם מקום ג’ למזרח, כן לארבע רוחות וכסדרן למסע מחנה של דגלים נקבעו כאן” (בראשית נ,י”ג). כלומר, השבטים נצטוו באיזה סדר הם יסחבו את מיטתו בדרך לקבורה.

לכן כאשר משה רבנו אמר לבני ישראל, שלשת השבטים יהודה יששכר וזבולון  במזרח הם לא באו בטענות, שכן הם ידעו כבר שנים רבות ששלשת השבטים האלו שייכים לצד מזרח.

נשאלת השאלה, לשם מה צריך דגל? הרי אפשר היה להודיע לכל שבט את מקומו המדויק.

התשובה היא שכל מי שראה את הדגל של השבט שלו ידע מיד להיכן הוא משתייך ואיפה מקומו. אז, בהתאם הוא העביר מיד את האוהל שלו למקום שבו ממוקם שבטו וגם בכדי שהאחרים ידעו להיכן כל אחד שייך. אמנם האדם עצמו יודע היטב את מקומו, אבל אחרים לא יודעים ועשויים לבוא לכלל טעות!. הדגל הוא, אפוא, סמל מייצג שכולם רואים ממרחקים.

אם כולם נושאים דגל, הרי בודאי שגם להקב”ה יש דגל משלו, מהו הדגל של הקב”ה, שדרכו אנו יכולים לדעת שבמקום ההוא שורה השכינה?

שלמה המלך בשיר השירים אומר “ודגלו עלי אהבה”. אם כן, הדגל של הקב”ה זה אהבה, (שהש”ר ב). בבית ששורה בו אהבה, שם גם השכינה שורה.

הרבה אנשים טוענים שהם אוהבים את כולם, אבל איך באמת אפשר לדעת היכן ישנה אהבה?

על כך באה המשנה בפרקי אבות ומביאה את מאמרו של רבי חנינא בן דוסא: “הוא היה אומר, כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו” (אבות ג, י).

רבי חנינא בן דוסא מלמד אותנו כלל גדול: זה לא מספיק שאתה אוהב את כולם, עליך לגרום שאנשים יאהבו אותך. אם אתה רוצה לדעת אם הקב”ה אוהב אותך ואם השכינה שרויה בקרבך צא ובדוק אם אנשים אוהבים אותך. ככל שאתה אהוב יותר למטה כך אתה אהוב יותר למעלה. ככל שנוסיף באהבת הזולת הרי זהו הכלי הראוי לקבלת התורה בחג השבועות.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי