קרח תשע”ה

בפרשתינו מסופר על קרח, בן דוד ראשון של משה ואהרון, שהחליט לפרוץ במרד כנגד המנהיגות של משה רבינו. מבאר רש”י כי הדבר קרה בגלל אינטרס אישי טז,א: “ומה ראה קרח לחלוק עם משה? נתקנא על נשיאותו של אלצפן בן עוזיאל, שמינהו משה נשיא על בני קהת, על פי הדיבור”.

קרח  הכריז כי הסיפור של משה ואהרן הוא שקר אחד גדול. ההצגה כאילו משה מדבר עם ה’ ומקבל ממנו מסרים, היא סיפור מומצא של שני אנשים. קרח נוחל הצלחה אדירה וסוחף את האליטה הרוחנית של העם, 250 נשיאי העדה.

המדרש מספר כי קרח ועדתו הופיעו באוהלו של משה, כשהם לבושים בטליתות שכולן תכלת, ושאלו, האם הטלית חייבת גם בחוטי ציצית? אחר כך שאלו, האם בית מלא ספרי תורה צריך מזוזה על הדלת? כשמשה ענה להם שכן, הם החלו ללעוג לו: למה ציצית שכולה תכלת, צריכה עוד חוט אחד של תכלת? למה בית מלא ספרי תורה צריך גם מזוזה, שהיא בסך הכל שתי פרשיות מתוך התורה השלמה?

היתה כאן כעין רמיזה למשה: היות שעם ישראל הוא טלית שכולה תכלת, מה יועיל לו ‘חוט אחד’ – אדם צדיק – שיהפוך אותו להיות כשר? עם ישראל הוא קדוש כספר תורה ומה תועיל לו ‘מזוזה על הפתח’ – דמות צדיק, שאליה נושא את נפשו?

נשאלת השאלה, מדוע הקב”ה צריך במנהיגותו של הצדיק בכדי להעביר דרכו מסרים? למה הוא לא יכול לדבר איתנו ישירות כמו שדיבר איתנו במתן תורה?

מבאר הרמב”ן: שהמקור לרעיון, ש“צדיק גוזר והקב”ה מקיים” – הוא בפרשתינו.

אחרי שקרח פרץ עם המרד, משה הציע שה’ יודיע בבוקר למחרת עם מי הצדק. הם יפגשו במשכן ואיתם יקחו כלי המיועד לגחלים (מחתות) עם קטורת  – וזה שה’ יבחר במטה שלו ויתרומם מעל המחתות של כולם הוא הנבחר לתפקיד מלמעלה.

רמב”ן טז,ח: “והנה משה חשב מעצמו המחשבה הזאת [על מבחן המחתות] … ובטח משה כי ה’ מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים!.”

מוסיף ומבאר ספר העקרים: עיקר גדול אל התורה ושורש אל האמונה, שה’ יתברך מכופף הטבע תחת כפות רגלי המאמינים … ונמצא כזה בקצת הצדיקים … ומשה עצמו אמר [בפרשתנו]: ‘אם כמות כל האדם … ואם בריאה יברא ה” … משה בפסוקים מורה על כך שהבורא יבחר במי שמתאים לו לתפקיד הכהן הגדול.

משה לא הצטווה לעשות את זה, אך הוא סמך על כך שה’ ימלא את דבריו. משה ידע שהקב”ה נתן לצדיקים את היכולת להתחייב התחייבויות בשמו והוא יעמוד מאחוריהן.

בעומק יותר ניתן לבאר את תפקידם של צדיקים, כמבואר בתניא פר’ מ”ב: “בכל דור יורדים ניצוצות מנשמת משה רבנו ומתלבשים בגוף ונפש של חכמי הדור, עיני העדה, ללמד דעת את העם ולידע גדולת ה’ ולעבדו בלב שלם. כי העבודה שבלב היא לפי הדעת”.

צדיק הוא  אדם שביטל את המציאות שלו לחלוטין והפך להיות “אין”. כל המחשבות, הדיבורים והמעשים שלו הם מאמצים לקידום התכנית האלוקית.

לכן אנו צריכים קשר עם אדם כזה, כדי לקבל המחשה חיה לרובד האלוקי של החיים. כאשר צדיק מדבר, אתה לא שומע אותו, אלא את השכינה המדברת דרכו. בעצם מציאותו הוא משקף את המציאות האלוקית הקיימת בתוככי העולם הזה.

כמובן, שהדברים נכונים שבעתיים בעת שרואים “מופת” שעושה הצדיק. כאשר הוא עושה נס פלאי שמשנה את גדרי הטבע לחלוטין, הרי מציאות הקדושה בעולם, הופכת להיות משכנעת פי כמה. כלומר מטרתו היא לשקף את האמת האלוקית.

לכן עלינו להתקשר לצדיקי אמת, ממשיכי דרכו של משה רבינו, בכדי להתקשר בכך לבורא עולם ולעבדו בלבב שלם.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי