בפרשתנו אנו קוראים את הסיפור של מי המריבה. בפרשה זו מסופר כי בשונה מההנחיה האלוקית, משה הכה את הסלע במקום לדבר אליו. לכן ה’ העניש אותו וגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל.

הייתכן מצב בו משה רבנו, שהיה “עבד ה'” ו”העניו מכל האדם”, ייענש בעונש כה חמור ומשמעותי?! מדוע באמת משה רבנו הכה את הסלע ולא דיבר אליו?

המדרש אומר על כך שמכיוון ש”בא לכלל כעס בא לכלל טעות”. כלומר, המדרש מסביר כי משה כעס מאוד על בני ישראל שפקפקו ביכולותיו של אלוקים למצוא להם מים.  כעס זה הוא שגרם לו לטעות להכות בסלע במקום לדבר אליו.

האם זהו הסבר מספק? מי שיודע מי הוא משה רבנו מבין בוודאי שמוכרחה להיות סיבה עמוקה יותר למעשיו. כיצד ייתכן שמשה רבנו, שנזהר בכבודם של ישראל ודאג להם לאורך כל הדרך במדבר, טועה.

להבנת העניין נקדים בסיפור על יונה הנביא שנשלח על ידי הקב”ה למסור נבואה לאנשי נינוה. יונה מיאן לקיים את שליחותו ולכן ניסה לברוח מהקב”ה. נשאלת השאלה מדוע באמת יונה לא רצה לקיים את שליחותו?

מובא בפרקי דר”א (ורש”י מבאר): “ולמה ברח, יונה דן דין בינו לבין עצמו, אמר אני יודע שזה הגוי קרובי תשובה הם עכשיו עושים תשובה, והקדוש ב”ה שולח רוגזו על ישראל”. כלומר יונה ידע, שהגויים יעשו תשובה בנוגע למעשיהם. לאור זאת הוא חשש שהדבר צפוי לעורר על עם ישראל קטרוג מלמעלה שלא עושים תשובה בשעת הצורך.

יונה ידע היטב חומר האיסור והעונש של נביא שאינו מקיים נבואתו, כן ידע שגם אם הוא לא ילך לנינוה למלא שליחותו של הקב”ה היא תתבצע. מאידך יונה לא היה יכול לסבול שהאפשרות לקטרוג על בנ”י תבוא על ידו לאחר שהגויים יעשו תשובה. בגלל זה הוא היה מוכן למסור את נפשו ולהימנע מלמלא את ציווי הקב”ה והכול בשביל אהבת ישראל.

מובא בספרים שמשה ידע שהקב”ה רוצה שעם ישראל ילמדו, קל וחומר מהסלע: “שאם הוא מקיים דבורו של מקום אז גם אנו”. אולם משה חשש שעם ישראל יבחר שלא ללמוד את הקל וחומר. הוא חשש שלמרות שהם יראו את הנס בעיניהם הם לא ילמדו מוסר ולא ילמדו מזה לקח וימשיכו בהתנהגותם כתמול שלשום.

הכיצד ייתכן שהסלע שומע בקול הקב”ה ואעפ”כ בני ישראל לא שומעים בקולו?

אי לכך, מפרשתנו עולה כי כדי למנוע קטרוג מעל ראשם של ישראל, משה רבנו מסר את נפשו ובחר להכות את הסלע ולא לדבר אליו. אם כן, משתמע שזוהי הזכות הגדולה ביותר עבור עם ישראל ועבור משה רבנו שמסר את נפשו והכה את הסלע.

לאחר הביאור הזה מובן מאליו שלא מגיע למשה כל עונש על מעשיו, ובודאי לא עונש חמור כל כך שלא יכנס לארץ ישראל. אם כן מדוע נענש בכך?

מובא במדרש תנחומא (חוקת יו”ד): “אמר הקב”ה למשה, משה באיזה פנים אתה מבקש לבוא לארץ … שבחך הוא שהוצאת ששים ריבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר, אלא תהא בצדן ותבוא עמהם”.

כלומר, איך זה יראה שמשה יכנס לארץ ישראל בעוד שדור המדבר, שחטא ונענש שלא יורשה להיכנס לארץ ישראל, יוותר במדבר. מעבר לכך, אם משה יכנס לארץ אזי מי ידאג לאלו שיוותרו במדבר. אם כן, משה נותר במדבר עם עמו תוך ידיעה שבבוא העת ייקח עמו צאן מרעיתו ויכנס עמהן לארץ ישראל בגאולה העתידה”.

מכאן שכמו שבפרשתנו משה לא נכנס לארץ ישראל כדי להישאר צמוד לצאן מרעיתו ולדאוג לכל מחסורם, כך היא גם הוראה  לגבינו: לפעמים אדם צריך לוותר על טובתו האישית בשביל יהודי שני, גם בוויתור על טובתו האישית.

שבת שלום ומבורך

הרב יעקב סוסי